מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 29
אונחזור לעניננו, דחדושו של הרא"ה הוא בעיקר, דאותה הסבה שצריכה לשמש למסובב ידוע, אם אנו מבטלים אותה תו כבר אי אפשר לשמש בה בתור סבה למסובב ניגודי, ובזה מתישבת גם הקושיא העיקרית שמקשה הרשב"א ב"משמרץ הבית" מהא דחולין (ד' מ' ע"א) דפריך: לעולם דאמר, אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה מברייתא דהשוחט בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות "ואי אמרת, אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה, מכי חתך בה פורתא אסרה אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא?", ולדברי הרא"ה ז"ל קשה, הלא גם אם נימא דאין אדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה, ס"ס אין כאן שחיטה, דה"ל כנוחר, ואיך יתכן חיוב של שחוטי חוץ?
באבל לפ"ד לא קשה כלל, דאין כאן נחירה אפילו להרא"ה, אלא רק שחיטה שאינה ראויה, ובקדשים, אפילו ר"ש מודה דשחיטה שאינה ראויה - שמה שחיטה, כמבואר בחולין (פ"ה ע"א).
גדהא ודאי דבשחיטה לעכו"ם, אם שנאסר גם באכילה וגם בהנאה, בכ"ז אין ע"ז שם נבילה לטומאה, וכמבואר בב"ק (ע' ע"א) דבטובח לעכו"ם חייב בד' וה' למדס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, וכן מבואר בחולין (פ"א ע"ב) דהשוחט לע"ז חייב באותו ואת בנו, ונמצא, דאע"פ שכאמור, השחיטה באופן הרגיל ושחיטה לע"ז מסבבת סיבובים נגודיים, דבאופן הראשון מסבבת היתר אכילה ובאופן השני להיפך, איסור הנאה, אבל סוף סוף שני האופנים שוים בנוגע למסובב אחד, זאת אומרת, שגם שחיטה רגילה וגם שחיטה לע"ז מסבבת את הטהרה מידי נבילה, ומסובב זה נשאר כמובן גם בגוונא שאנו אומרים "דלא אסר לה ולא שרי לה", שזהו המסובב, הטהרה מידי נבלה, הלא שוה גם במקום שאסר לה וגם במקום ששרי לה כנ"ל.