מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 1
אפועֵל, פעולה ופועַל יוצא
בההלכה מיוסדת בעיקרה על דברים שבעשה ובשב ואל תעשה, זאת אומרת על חובתו של האדם בעשה ובלא תעשה. וכל מעשה של האדם בא ע"י פועל ופעולה. אכן הפעולה מחולקת לשני סוגים: יש פעולות סתם שאינן מביאות לשום פועל יוצא ויש פעולות שמהן יוצא איזה פועל יוצא.
גוממילא נופל הספק בכל פעולה שיש בה משום מצוה או משום עבירה אם המצוה או העבירה באות ביחוד מצד הפועל שבדבר או מצד הפעולה שבדבר.
דואמנם יש סמוכין למדה זו עם מדת "אמצעי ותכלית", כי כשאנו מסתפקים מהו העיקר אם הפועל שבדבר או הפעולה שבדבר; או כשאנו מסתפקים גם על ספק שלישי אם העיקר הוא הפועל יוצא שבדבר כנ"ל, אנו יודעים למפרע שאין פועל בלי פעולה ואין פעולה בלי פועל, וכן אע"פ שכאמור כן יש פועל ופעולה בלי פועל יוצא, אבל אין פועל יוצא בלעדי פועל ופעולה, אך הספק הוא מה כאן התכלית, אם התכלית היא בהפועל או בהפעולה, או בהפועל יוצא שבדבר.
הואמנם יש הרבה דברים שאפשר בקל לקבוע במה היא ההדגשה העיקרית - למשל, המצוות של ישיבת סוכה, אכילת מצה, הנחת תפילין וכדומה, שכל הפעולות הללו קיימות רק כל זמן שהפועל עוסק בהן וברגע שמפסיק מלעסוק בהן אין כלל פעולה קיימת, שם בודאי עיקר המצוה הוא בהפועל. או למשל, בעברות כמו חלבים ועריות וכדומה, ששם הוא ג"כ הציור כנ"ל שהפעולות קיימות רק כל זמן שהפועל עוסק בהן, גם שם בודאי עיקר העבירה הוא בהפועל מה שהוא נהנה מזה.
ואך יש הרבה פעולות שהפעולות קיימות גם אחרי שכבר פסק הפועל לפעול אותן ומה גם פעולות שיש להן גם פועל יוצא, שזה נמשך גם אחרי שפסק הפועל מלפעול וגם אחרי שפסקה הפעולה, שם יש מקום להסתפק.
זכמו למשל המצוה של "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" שהפעולה קיימת גם אחרי שפסק הפועל שבדבר מלפעול שזו היא הדבקת המזוזה, או למשל, הפרשת תרומה שהתרומה נשארה תרומה גם אחר שפסקה ההפרשה, או במילה, למשל, שהילד נשאר מהול גם אחרי שפסקה פעולת המילה, שם כמובן נופל הספק הזה.
חוככה גם כן בעבירות, למשל, העבירות של גניבה, גזילה, רציחה וכדומה שהפעולות נמשכות כמו כן גם אחרי שפסק הפועל מלעסוק בהן, שם כמובן נופל הספק, אם העבירה היא מה שהוא גונב, גוזל והורג או שהעבירה היא בהגניבה, הגזילה והרציחה, כלומר, בהפעולות שבדבר ולא בהפועל שבדבר.
טוציור של פעולות שיש להן גם פועל יוצא: למשל מצות שחיטה שע"י השחיטה בא גם פועל יוצא שמתיר הבהמה באכילה, שם כבר נופל הספק, אם כל המצוה היא רק שע"י זה יהיה לו מותר לאכול, כלומר, שאין המצוה לא בהפועל ולא בהפעולה של השחיטה כשהיא לעצמה, אלא רק אם ירצה לאכול אין לו עצה אלא ע"י השחיטה ומובן, שבזה באה המחלוקת הידועה אם "וזבחת" הוא בכלל מצוה או לא.