מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 2
אואמנם כבר ביארנו עפ"י מדת "אמצעי ותכלית" את הגדרים השונים בדיני שליחות, אך לפי המדה הזו הנ"ל אפשר לקבוע בזה עוד כללים יותר מוצקים.
בולפי"ז יוצא ככה, שבכ"מ שהעיקר הוא הפועל שבדבר, שם בכלל לא שייך המושג שליחות - כי אם הפועל הוא שמעון - השליח, אי אפשר להגיד שהפועל הוא ראובן - המשלח, ובשביל כך לא שייך שליחות באכילת מצה, ישיבת סוכה, הנחת תפילין וכדומה, וכן אין שליחות בחלבים ועריות אף לב"ש, ולא נצטרך להגדיר אם זה רק מפני שהן מצוות שבגופו או מפני שהן עבירות שבגופו כהנוסח הרגיל, כי אם באמת היינו אומרים שהמשלח נקרא הפועל שבדבר אז ממילא הלא אנו אומרים ג"כ שגופו של השליח נחשב כמו גופו של המשלח.
גואמנם לאלה שמסבירים שכל הטעם שלא מועילה שליחות בהמצוות הנ"ל, מפני שהן מצוות בגופו של האדם, קשה ממצוה של נטילת לולב, ששם המצוה היא רק הפעולה ולא בגוף?
דאך לפי ההסבר הנ"ל מיושב גם שמה, כי גם בנטילת לולב אין המצוה בהפעולה אלא בהפועל, כי שום פעולה ופועל יוצא בא מזה, אלא המצוה הוא בזה גופו שנוטל את הלולב.
הבכל מקום שההדגשה היא בהפעולה, שם אנו זקוקים לשליחות, ושייך בזה הגדר שליחות, וע"כ אנו מוצאים שליחות במצוות כמו תרומה ושחיטת קדשים, מפני ששם הפעולה קיימת אף כשפסק הפועל מלפעול, או למשל בצא הרוג את הנפש לב"ש שסוברים שאנו אומרים בזה יש שליח לדבר עבירה. אך זה יחולק ג"כ לשני חלקים, חלק אחד במקום שהמשלח צריך לפעול את הפעולה שאז אנו צריכים להמושג של "שלוחו של אדם כמותו" דוקא, וחלק השני במקום שהמשלח צריך רק שהפעולה תיעשה, שאז בענין רק לשלוחו של אדם - אך לא בעינן "כמותו", כאשר כבר ביארנו זאת למדי גם במדת "אמצעי ותכלית" וגם במדת "זמן".
וונוסיף על כל מה שאמרנו בזה כבר, כי ג"כ למשל לב"ש שסוברים בצא הרוג את הנפש שיש שליח לדבר עבירה לא נצטרך בזה לכל דיני שליחות וגם אם ישלח ע"י חשו"ק ג"כ יתחייב.
זודבר זה באמת מפורש בקדושין (סג, א) שב"ש לומדים את זה מקרא "אותו הרגת בחרב בני עמון" אע"פ שבני עמון היו עכו"ם, מפני שבזה אין אנו צריכים לשלוחו של אדם כמותו, אלא לשלוחו של אדם לבד.
חובמקום שאין אנו צריכים רק להפועל יוצא שבדבר, ואין הפועל יוצא פועל רק בעד המשלח אלא פועל בגוף הדבר, שם אין צריכים לא לה"כמותו" ואף לא ל"שלוחו של אדם" לבד.
טוזהו ההבדל, למשל, בין שחיטת קדשים לבין שחיטת חולין, שהראשונה צריכה לשליחות, אם כי ג"כ מכמה הלכות מוכח, שאין אנו צריכים בזה לשלוחו של אדם כמותו דוקא, ומה"ט גם עכו"ם נודרים נדרים ונדבות וגם חשו"ק מביאים קרבנות כאשר כבר הבאנו את כל הדברים הסותרים להכלל של שליחות בשחיטת קדשים בספרנו דרכי משה דרך הקודש (שמעתתא יג פ"ו), אך כל הסתירות תסתלקנה אם נאמר שבעינן בזה רק שלוחו של אדם לבד, ולא בעינן שיהיה 'כמותו', והטעם ששונה שחיטת קדשים מחולין ששם לא בעינן בכלל לשליחות, מפני שס"ס בקדשים יש יחס בין הבעלים ובין הפועל יוצא שבדבר כי ע"י השחיטה עולה לבעלים לשם חובה, ולא כן בשחיטת חולין, ששם אין שום יחס להשחיטה אל הבעלים כמובן.