מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 3
אוע"י זה יובן לנו עוד ביותר מה שבחליצה לא שייך המושג שליחות, ולא רק שהוא החולץ לא יכול לעשות שליח שעל זה אפשר לתת הנמוק הידוע מפני שהוא דבר שבגופו, אך גם היא לא יכולה לעשות שליח, ומאידך גיסא האשה יכולה לעשות שליח לקבלה לקבל את גיטה, אף ששם העיקר הוא "ונתן בידה", אלא לפ"ד הנ"ל הנמוק הוא מפני שחליצה הוא דבר שבפועל ולא בפעולה. וזהו ההפרש בין גיטין וקדושין, למשל, לבין חליצה, כי הראשונים הם המקדש והמקודשת או בגירושין המגרש והמגורשת, פועלים את הפועל יוצא, שהמה פועלים את החלות של הקדושין והגירושין שזהו הפועל יוצא, ולא כן בחליצה אע"פ שע"י החליצה היא מותרת לשוק, אבל לא המה הפועלים את הפועל יוצא הזה, ההיתר לשוק, אלא שזהו פעולת התורה שהתורה נותנת את ההיתר.
בוזוהי כוונת הירושלמי הידוע בהמחלוקת אם חליצה קנין או חליצה פטור, שהכוונה שאין בזה מושג קניני שבעלי הקנין המה פועלים את הקנין אלא דין תורה שבא ע"י מה שהמה פועלים, שזאת אומרת שיש בזה משום פועל ולא משום פעולה מצדם, ואמנם כבר הדגשנו בכמה מקומות את עיקר ההבדל בין גיטין וקידושין לחליצה, מפני שבהראשונים אנו צריכים לגדר מחשבה שזהו מושג של רצון ובחליצה אנו צריכים רק לכוונה, אבל באמת גם ההבדל הזה נובע מההבדל הנ"ל, כי בגיטין וקדושין הבעלי דברים המה הפועלים וע"כ אנו צריכים לרצונם, ולא כן בחליצה, שעצם הפעולה הוא דין התורה אלא שהדין הזה בא ע"י פעולה, אין אנו צריכים בזה רק לכוונה מצדם.
גוע"כ מובן מה שבגט כן מועיל שליחות ג"כ אצל האשה, מפני ששמה העיקר הוא הפעולה שבדבר ולא הפועל שבדבר, כי הלא אנו אומרים "ונתן בידה, אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין? תל' לומר 'לה' מכל מקום", כלומר שלא הצורה שהיא פעלה צורת הפעולה מביאה את חלות הגט, אלא הפעולה כשהיא לעצמה, מה שנכנס הגט לרשותה, מביאה את חלות הגירושין.
דואנו רואים ג"כ לדידן דס"ל אין שליח לדבר עבירה וחידוש התורה הוא בשלשה ענינים שכן יש שליח לדבר עבירה וזהו טביחה ומכירה, מעילה ושליחות יד בפקדון, הן כולן עבירות מסוג שכזה שאין העבירה בהפועל שבדבר אלא בהפועל יוצא שבדבר, כי הוא חייב ד' וה' לא מפני שהוא טובח, אלא מפני שנעשה טבוח על ידו ונמכר על ידו, וכן ג"כ במעילה מה שהוצא הדבר על ידו מרשות הקדש, וכן בשליחות יד כמובן, ובשביל כך אף אם יעשה הטביחה ע"י חשו"ק באופן שהשחיטה כשירה כששוחטים ואחרים רואים אותם ג"כ יתחייב, וג"כ במעילה ובשליחות יד ג"כ אין הבדל בדבר ואפילו אם יעשו את הדברים ע"י חשו"ק ג"כ המשלחים חייבים כמבואר.