מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 5
אוכהאי גוונא יש להסתפק באיסור חולין שנשחטו בעזרה, אם האיסור הוא מצד הפועל מה ששחט בעזרה, או מצד הפעולה מה שנשחט בעזרה.
בוהגאון מהר"י רוזן הנ"ל מביא שבזה תלויה הבעיא בגמרא תמורה (יא, ב) ב"היא שלמים וולדה חולין" אם יש על הולד איסור מצד חולין שנשחטו בעזרה, והספק הוא בזה, כי אם נאמר כהצד הראשון הנ"ל, הרי ס"ס אי אפשר להגיד ששחט חולין בעזרה, כי הוא שחט את הקודש, אבל אם נאמר כהצד השני ומכיון שפעולת השחיטה היא ג"כ בהולד והולד הוא חולין, גם זה נכלל בכלל חולין שנשחטו בעזרה.
גאולם באמת יותר מסתבר להכניס את הבעיא הזו במדת מציאות ודין, כי בהיא קודש וולדה חולין אי אפשר להגיד שבמציאות היא שחיטת חולין בעזרה, אבל בדין הלא דין השחיטה הוא ג"כ על הולד יש בזה משום שחיטת חולין בעזרה.
דוכהאי גוונא אפשר להסתפק בכוונת בני האדם כשמקבל עליו איזו פעולה, אם הכוונה על הפועל שבדבר או על הפעולה שבדבר, למשל, הירושלמי פ"ג דשבועות (הלכה ד) תופס דאם נשבע על איזה ככר שיאכלנו והשליך את הככר לים דלוקה, ומשמע שלוקה תיכף בשעת ההשלכה, אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן שקבע לאכילה, ואחרי שמגיע הזמן כבר אין בזה שום מעשה. אולם בתוס' שבועות (ד, א ד"ה אבל) משמע להיפך.
הוג"כ המחלוקת היא בזה. דאם הכוונה על הפועל שבדבר שהוא יאכל את הככר בזמן קבוע, ומכיון שבשעת ההשלכה לים עדיין אין בזה משום עבירה, ואח"כ כאמור הלא הוא לאו שאין בו מעשה אין כאן מלקות וזו היא סברת התוס', אבל אם הכוונה על הפעולה שזאת אומרת שהככר ייאכל, הנה תיכף בשעה שמשליך את הככר לים כבר הוא עובר על השבועה, כמובן.