מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 7
אויש ג"כ הבדל בין הכסף שמחויב המזיק להניזק, ובין הכסף שמחויב בעה"ב להפועל, כי הכסף שמחויבים להפועל הוא מפני שהוא הפועל, אבל הכסף שמחויב המזיק, הוא לא מצד הפועל שבדבר אלא מצד הפעולה, או מצד ה"פועל יוצא" של ההיזק, שזאת אומרת ההפסד שנתהוה ע"י פעולתו.
בואת ההבדל הזה אנו מרגישים בדברי הגמ' בגיטין (נג, ב) גבי סופר שהודה שלא כתב את האזכרות לשמן, שהדין הוא: "נאמן אתה להפסיד שכרך, ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת" - שיש שואלים מדוע לא יהא מחויב הסופר ג"כ לשלם את הפסד הגוילים מטעם מזיק, ואע"פ שבאמת אין הפסד בדבר, מכיון שאינו נאמן להפסיד ס"ת, אך גם על זה נימא פלגינן דיבוריה, כמו שאנו אומרים שהוא נאמן להפסיד שכרו, אע"פ שהס"ת כשר באמת?
גאך כפי שהנחנו במדת "סבה ומסובב עצם והסתעפות", שאמנם אפשר לקבל מסובב אחד ולא לקבל את השני, אע"פ ששניהם באים מסבה אחת, אך אי אפשר שלא לקבל את העצם ולקבל את ההסתעפות, ואחרי שהנחנו את ההבדל בין חיובו של המזיק לבין חיובו של בעה"ב להפועל, נבין את ההבדל שיש בזה, שהסופר מפסיד רק את השכר אבל בעד הפסד הגוילים אינו צריך לשלם, כי ס"ס באמת הס"ת כשר, וע"כ אי אפשר להגיד בזה פלגינן דבוריה, שבכ"ז יהי' מחויב לשלם מצד מזיק, כי המזיק משלם בעד ההפסד וס"ס הפסד אין כאן; ומכיון שאין אנו מקבלים את עצם הדבר - הפסול של הס"ת, אין אנחנו יכולים לקבל את ההסתעפות מזה - תשלום ההפסד כנ"ל. לא כן שכר סופרים, שכאמור, זה בא מצד הפועל שבדבר, שזאת אומרת, שהוא פעל את הס"ת, הנה מועילה הודאת בע"ד להאמין לו לענין זה שהוא לא פעל את זה, אע"פ שס"ס הס"ת כשר.
דזאת אומרת, שאם לענין ההפסד מטעם מזיק זהו בבחינת עצם והסתעפות כנ"ל, הנה לענין השכר זהו בבחינת שני מסובבים מסבה אחת. כי כתיבת האזכרות לשמן מביאה גם למסובב שהס"ת כשר, וגם למסובב שהוא צריך לקבל עבור זה את שכרו, וע"י כך שייך לומר פלגינן דבוריה.
הובזה מתורצת ממילא גם קושית הקצוה"ח שמקשה על דברי התוס' בב"ק (יז, ב) שמחלקים בין זרק כלי מראש הגג דפטור משום דמנא תבירא תבר ובין זרק חץ על הכלי ובא אחר ושברו במקל דהזורק פטור והשובר חייב, ומקשה מדברי הנמ"י בב"ק (כב, א) במחלוקת של ר' יוחנן ור"ל אי אשו משום חציו שמקשה לפ"ז איך מותר להדליק מע"ש שידלקו גם בשבת? ומתרץ משום "דלאו כמאן דמדליק השתא בידים חשיבא ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא חשבינן ליה", אלמא דגם בזורק חץ נמי בתר מעיקרא אזלינן? ועיקר הקושיא הוא כמובן על מה שהזורק פטור שיהיה מחויב כיון דבתר מעיקרא אזלינן גם בזורק חץ, כמו שבשבת אנו מביטים על שעות ההבערה ואין אנו מביטים על שעת ההדלקה?
ואך לפ"ז מובן שאלה המה שני ענינים, כי בשבת החיוב הוא מצד הפועל והפעולה, וע"כ אנו מביטים על שעת הפועל והפעולה, משא"כ בנזקים, שכאמור העיקר הוא הפועל יוצא שבדבר, שזהו ההפסד, וכיון שההפסד בא לא על ידו, אך ע"י האיש ששבר במקל, הוא פטור והמשבר חייב, אלא שבזורק כלי כיון ד"מנא תבירא תבר" גם ההפסד מתיחס אל הזורק.
ז(ועי' במדה ד' שישבנו שם את הקושיה הנ"ל באופן אחר).