מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 8
אועי' במנ"ח (מצוה תקיא) לענין מצוה של עשיית מעקה שתופס בפשטות שצריכים במצוה זו ככל המצוות - שליחות, ואם יעשה המעקה ע"י עכו"ם לא יקיים המצוה דאין שליחות לעכו"ם. והמחנה אפרים בהל' שלוחין (סי' יא) חקר בזה אם אפשר לעשות מעקה ע"י עכו"ם, והמסקנא שאין אנו צריכים בזה לשליחות. והמנ"ח תמה בזה דמאי שנא מצות מעקה מכל המצוות האמורות בתורה.
בולפי דברינו אין כלל בזה שום קושיא. דאפילו אם בעינן בזה לשלוחו של אדם, לא בעינן בזה ה"כמותו", כיון שאין המצוה בזה בהפעולה אלא בהפועל יוצא, כמו שהתורה בעצמה מדגישה את זה באמרה: "ולא תשים דמים בביתך". וכמו שאין אנו צריכים לשלוחו של אדם כמותו בפריעת ב"ח או במצות "והשיב את הגזילה" או במצוה של "השבתת חמץ" כמבואר להדיא בר"ן בריש פסחים, מפני שבכולם לא הפעולה היא המצוה אלא הפועל יוצא שבדבר, והכ"נ ג"כ במצוה של עשיית מעקה, שג"כ אין המצוה בהעשיה כשהיא לעצמה אלא במה שתהיה עשויה.
גבאופן שאפשר יהיה להניח כלל קבוע, שבכ"מ שהמצוה היא בהפעולה לבד, אנו צריכים לשליחות של "כמותו", וכ"מ שהמצוה היא בהפועל יוצא, שם לא בעינן ל"כמותו".
דועי' במדת "זמן" שהנחנו שבהפרשת תרומה ג"כ אנו צריכים רק לשלוחו של אדם, אבל לא ל"כמותו". ותתוקן עוד ההנחה הזו עפ"י היסוד הנ"ל, שבכל מצוה שהעיקר הוא הפועל יוצא שבדבר אין אנו צריכים רק לשלוחו של אדם לבד.
הועי' בר"ן פסחים בפרקא קמא בהמחלוקת אי מברכים על ביעור חמץ או לבער חמץ, שמגדיר ג"כ, שמצוה שהוא מוכרח לעשות בעצמו מברכים בל', ומצוות שאפשר לעשות ג"כ ע"י אחר מברכים ב"על", ומצוה שבאמת החיוב עליו אך אפשר לעשותה ג"כ ע"י אחר בזה יש מחלוקת. וההסבר הוא ג"כ כנ"ל, כי במצות ביעור חמץ אין אנו צריכים רק לשלוחו של אדם, אך אין אנו צריכים לכמותו, כיון שהפועל יוצא הוא בהדבר שיבוער החמץ מן העולם.
וועי' שם שמביא התוספתא שמברכים על הפרשת תרומה "להפריש", אעפ"י שאפשר לעשות את ההפרשה ע"י אחר? ומתרץ ששמה הוא מטעם ששלוחו של אדם כמותו, כלומר ששם הוא מטעם "כמותו" וכאן לא בעינן רק לשלוחו של אדם לבד.
זאכן באמת ההלכה היא שגם על הפרשת תרומה מברכים ב"על", וזהו כנ"ל שבאמת אנו צריכים גם בהפרשת תרומה רק שלוחו של אדם לבד אך לא ל"כמותו" כנ"ל.