מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 9
אועי' ברמ"א יו"ד בהלכות פדיון בכור (סי' שה סעיף י) ש"אין האב יכול לפדות ע"י שליח". ועי' בש"ך שתמה על זה הפלא ופלא דהא קיי"ל בכל התורה כולה שליח של אדם כמותו ומ"ש כאן?
באכן לפי דברינו הנ"ל יש למצוא גם נמוק לכך. דהא נתבאר דלכן לא שייך בחליצה גדר שליחות אע"פ שגם בחליצה יש פעולה ופועל יוצא, אך מטעם שאיננו הוא הפועל של הפועל יוצא, כי הפועל יוצא כבר בא ממילא עפ"י דין ד"ת, ולעולם אנו צריכים בחליצה רק את הפועל מצדו, ועל פועל לבד לא שייך הגדר שליחות כנ"ל.
גוזהו גם כן הציור בפדיון הבן, כי אין הפירוש בפדיון הבן פדיון ממש שנגיד שמקודם נקנה הבן להכהן והפדיון הוא כמו כל קנינים דעלמא שאבי הבן מקנה את הכסף להכהן והכהן מקנה תמורת זה את הבן להאב, שמובן שאם היה זה בבחינת קנין הרי המקנה והקונה הם הם הפועלים את הפועל יוצא, את התהוות הקנין, אך באמת אינו כן, כאשר כבר דברו בזה האחרונים, אלא שזהו רק דין התורה שע"י פעולת הנתינה של האב להכהן נעשה הבן פדוי, ולעולם לא בעינן בזה גמירת דעת לקנות ולהקנות לא מצד האב ולא מצד הכהן כי כל זה כבר נעשה מדין התורה כנ"ל, ומצדו דרוש רק שיהיה הוא הפועל של הנתינה, וע"ז לא שייך הגדר של שליחות.
דובמק"א הבאנו את חקירת האחרונים אם פדיון הבן הוא בבחינת פריעת חוב או בבחינת קנין. וביותר האריך בזה המנ"ח (במצוה שצב) שמביא ראיות לכאן ולכאן, למשל, מהא דכתב הפר"ח דיכולים לפדות אף בע"כ של כהן, משמע דזה הוי כמו פריעת בע"ח, דקנין לא שייך בע"כ של הקונה. אך לפי"ז היה צריך להועיל בזה גם מחילה, שאם ימחול הכהן את החמשה סלעים כבר יוצא אבי הבן את חובתו, וזה בודאי לא יתכן. ועוד ראיה דאין זה מטעם פריעת בע"ח, דא"כ היה יכול לפדות גם במלוה שיש לו על הכהן, ומהגמרא בבכורות (מט, א) כשפדה את בנו לפני שלשים יום ונתאכלו המעות, במחלוקת של רב ושמואל, משמע דכו"ע מודים דבמלוה אין בנו פדוי, והמחלוקת היא רק משום שס"ס נתן לשם פדיון, וגם מהדין דטורפים את הה' סלעים ממשועבדים משמע דזהו בגדר פריעת חוב, כי בקנינים אין ציור שיוגבה בע"כ.
האכן באמת אין בפדיון הבן לא מהותו של פריעת חוב ולא מהותו של קנין, כי בשניהם, גם בפריעת חוב וגם בקנין בא הפועל יוצא שבדבר ע"י הפועל, בעוד שבפדיון הבן בא הפועל יוצא ממילא ע"י דין התורה והוא צריך להיות רק הנותן, וממילא לא שייך בזה הגדר שליחות כנ"ל.
וועי' שם במנ"ח הנ"ל שהביא את דברי המחנ"א, שגם הכהן לא יכול לעשות שליח שיהיה כמותו בהפדיון, משום דבעינן שליחו של בעל הממון. והוא משיג עליו, דזה לא שייך רק כשיש בעל הממון, אבל אבי הבן לא נקרא בעל הממון כיון דאין לו בזה רק טובת הנאה. אך לפ"ד אין אנו צריכים להסברא של בעל הממון, אלא שכמו שאבי הבן לא יכול לעשות שליח כנ"ל כך גם לא יכול גם הכהן, כי טעם אחד לשניהם. ולא מטעם החסרון שאיננו בעל הממון, אך החסרון הוא מצד שאינם בעלי הפועל יוצא כנ"ל.