מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 11
אובזה אפשר לנמק ג"כ את הפשיטות שבתוס' נזיר (יא, א ד"ה דהוי) דנזירות אי אפשר לקבל ע"י שליח. והאחרונים באו על זה בחבילי קושיות ושאלו, א"כ גם בקבלת נדרים ושבועה לא תועיל שליחות, וכיון דקי"ל שבכל מקום שלא מועילה שליחות אין ג"כ תנאי, והלא אנחנו מוצאים שיש תנאי גם בנדרים וגם בשבועות כמבואר בהרבה מקומות בש"ס?
באך לפ"ז אפשר להגיד שזהו דין מיוחד בנזירות שלא שייך הגדר שליחות, כי גם בנזירות איננו הוא הפועל של הפועל יוצא, אלא הפועל יוצא בא ממילא ע"י דיני התורה. וינומק הדבר עפ"י מה שכבר הארכנו בכמה מקומות, ששיטת המהרי"ט בנזירות היא הנכונה, שאין בנזירות לא איסור חפצא ולא איסור גברא, אלא שע"י מה שאמר הריני נזיר מתהוה עליו תואר קדושה, ולמי שיש לו תואר קדושה שכזה מטילה התורה אסורים מיוחדים. וזהו ההבדל בין נדר ושבועה לנזירות, ששני הראשונים המה בכלל "לאסור אסר על נפשו", כי הנודר והנשבע המה המקבלים את האיסור, והמה בכלל בעלי הפעולה, ולא כן בנזירות שהפעולה נעשית ממילא כמו החליצה.