מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 13
אוחקירות כאלה אם ההדגשה היא בהפועל או בהפעולה או בהפועל יוצא, מתעוררות בהרבה מצוות ועבירות.
בנקח למשל, את המצוה האחרונה בתורה, מצות כתיבת ספר תורה שאומר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", שגם בזה יש להסתפק, אם המצוה על כל אדם לכתוב ס"ת, זאת אומרת, המצוה בהפועל, או המצוה שיכתב ס"ת - המצוה בהפעולה, או שהמצוה שירכוש לו ס"ת, כלומר, המצוה בהפועל יוצא שבזה.
גוהנה מביאים ראיה ממנחות (ל, א): "אר"י אמר רב, הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני". והלשון כאלו חוטף מורה דכן קיים את המצוה, אלא שאינה מן המובחר, ומשמע שהמצוה היא בהפועל יוצא שבזה.
דאך מלשון הרמב"ם: "מ"ע על כל איש וכו' לכתוב לו ס"ת, אע"פ וכו', ואם כתבו בידיו וכו', אם אינו יודע לכתוב אחרים כותבים לו וכו' כאלו כתבו כולו", משמע דלעולם המצוה שהוא בעצמו יכתוב לו הס"ת, ומשמע ג"כ שאם אינו יודע לכתוב וכותב זאת ע"י אחר אין אנו באים בזה מטעם שליחו של אדם כמותו כבכ"מ, אלא שבזה יש חידוש מיוחד, שאם אינו יכול בעצמו אין עצה אחרת רק שיכתוב ע"י אחרים, וכמו שכתב שם אחר זה: "וכל הכותב ספר תורה אפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו", שמובן שמה רק "כאילו", אבל ס"ס אי אפשר להגיד שנקרא שכתב ממש, מפני שכאמור, שבמקום שההגדרה היא בהפועל ולא בהפעולה אין בזה גדר שליחות.
הוג"כ נראה שאם כותב ע"י אחר אנו באים בזה לא מטעם שליחות אך מטעם שכירות, שיש לזה מושג אחר כמו שאמרי' בב"מ (י, א) "יד פועל כיד בעה"ב". ועי' במחנה אפרים שמחדש ג"כ דאף בעכו"ם דלאו בני שליחות נינהו, בכ"ז מטעם פועל כן מהני.
וועי' במנ"ח שמדייק מדברי הרמב"ם הללו שאפילו אם יכתוב ס"ת וימכור או יתן לאחרים ג"כ קיים את המצוה. והוא כנ"ל שהמצוה לדעת הרמב"ם היא במה שפועל בהכתיבה, ואע"פ שבפ"ג מהל' מלכים כתב דאם נאבד לו הספר צריך לכתוב לו ס"ת אחר? אך לגבי מלך שאני, כי שם נאמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".
זונראה שהחינוך חולק על זה. כי הוא כותב בנוגע למצוה זו בלשון אחרת: "שנצטויני להיות לכל אחד מישראל ס"ת ואם כתבו בידו הרי זה משובח ואהוב מאד". ומשמע שסובר שעיקר המצוה הוא בהפועל יוצא, שיהיה לו ס"ת.