מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 14
אועי' בשאג"א (סי' לד) המפלפל אם נשים חייבות במצוה זו, כיון דזוהי מצוה שלא הזמן גרמא. ובמנ"ח (מצוה תריג) נותן טעם לזה שנשים פטורות מפני שאי אפשר להן לקיים את המצוה, כי הן בעצמן פסולות לכתוב, וממילא אי אפשר להן לעשות שליח, דהא קיי"ל "כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי".
באכן באמת לפי דברינו אין מזה ראיה, דלא מיבעי אם נאמר דהמצוה היא בהפועל יוצא שבדבר, שיהיה לו ס"ת, שבודאי אי אפשר לבוא בזה מצד החסרון של "כל מילתא דאיהו לא מצי עביד" וכו', כי באופן שכזה אין אנו צריכים כלל בזה להמושג שליחות; אלא אפילו אם נימא שהמצוה היא בהפעולה, שיכתב לו ס"ת, אנו צריכים בזה רק להמושג של "שליחו של אדם", אך לא להמושג של "כמותו", כמו שכבר הבאנו הרבה ציורים לכך, וכמו הציור של הבעיא בכהנים אם המה שלוחי דידן או שלוחי רחמנא, שבתוס' מקשים הלא קי"ל ש"כל מלתא דאיהו לא מצי עביד" כנ"ל. ואמרנו, שאמנם זה ודאי שאין המצוה על הבעלים שהמה יהיו המקריבים כי ע"ז יש החסרון של "כל מלתא דאיהו לא מצי עבד" כנ"ל, אך הספק הוא אם המצוה היא בהפעולה, פעולת ההקרבה, או שהמצוה היא בהפועל יוצא. ואיך שנאמר בס"ת, אין אנו צריכים ל"כמותו", אך הספק הוא אם עכ"פ אנו צריכים בזה ל"שלוחו של אדם", והוא הציור לענין המצוה של כתיבת ס"ת כנ"ל.