מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 16
אועוד אפשר לנמק את כל אלה הדברים הנ"ל שלא שייכת בזה שליחות - עפ"י מה שבארנו במק"א את הכלל של הירושלמי דבעינן שלוחו של בעל הממון, כי כל שליחות צריכה להיות פעולת השליח מכחו וזכותו של המשלח, ובאופן שכזה שליחות גופא זוהי אחת מהזכויות של בעלות, שכל בעלים יכולים לפעול את הפעולות הנובעות מזכויות בעלותם ע"י שלוחים. ובעלות פירושה לאו דוקא בעלות של בעל הממון אלא ג"כ בעלות של אדם על עצמו, וע"כ אפשר לכל מקח וממכר להעשות ע"י שליחים, וג"כ קידושין וגירושין, עבדות ושחרור, כי כל זה נכנס בכלל של בעלות האדם על עצמו, ובשביל כך שייכת שליחות גם בתרומה ושחיטת קדשים, כי גם שתיהן באות על יסוד של בעלות, כי הוא צריך להפריש רק מפני שהוא בעלים על הפירות, וגם עצם ההפרשה רק לסיים את קנין השבט, הוא מושג בעלות. וככה ג"כ בשחיטת קדשים, שכל העבודות צריכות להיות לשם בעלים. בקצור, שבכל מקום שאנו מוצאים שליחות בכל הדברים הללו, אנו באים מטעם כח וזכות הבעלים.
בלא כן בשאר המצוות כמו תפילין, ציצית, מצה, סוכה ונטילת לולב, שבכל הדברים האלה אין כאן דבר שהוא בא מכח וזכות הבעלים אלא זהו חוב על כל האדם בתור אדם, שם לא שייכת שליחות - ואותו הטעם הוא ג"כ במצוות מילה וכסוי הדם, שאם הן מצוות המיוחדות רק לאנשים מיוחדים, המילה על האב והכסוי על מי ששחט, שנאמר "ושפך וכסה מי ששפך יכסה", אבל מובן שאין אלה מצוות הנובעות מתוך זכות הבעלים, כי כמובן אין בעלות של אב על הבן, ובכסוי הדם בכלל אין זה מתפקידם של הבעלים אלא חובה על "מי ששפך יכסה" - וג"כ בשני הדברים האלה, במילה וכסוי הדם, אין כלל פעולות בשטח הבעלות שלהם, כי בזה לא נעשה שום שנוי ע"י המצוות האלה ובשביל כך לא שייך בכה"ג המושג שליחות.