מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 18
אוהיה אפשר להגדיר הגדרה כדלקמן: שכל פעולה הפועלת בלי שום הבדל מי היה הפועל ואפילו כשפעל את זה בלי שליחות כלל, אז ממילא אם יש בפעולה זו ג"כ מצוה ידועה על אדם אחד, שאם עשה האדם הנ"ל שליח לא קיים את המצוה, והא בהא תליא. כי כיון שהפעולה פועלת גם בלי שליחות, הרי אין להמשלח כוח מיוחד בפעולה הזו שהיא פועלת גם בלעדו, אז שוב כבר לא שייכת שליחות בזה, ואפילו כשעשה שליח, זה הוי כלא עשה שליח, שהפעולה קיימת אבל הוא לא קיים את המצוה.
בוזהו הגדר גם במילה ובכסוי הדם וגם בפדיון הבן, כי בודאי הילד מהול גם בלי שליחות, ויש כסוי הדם אף בלי שליחות ואינו צריך לכסות עוד פעם, כי הרי לא גרע מכסוי הרוח כמובן, וגם בפדיון הבן שקיימא לן שטורפים אף ממשועבדים, ואיננו צריך לפדות עוד פעם, ובשביל כך כשעשה שליח הוה כאלו לא עשה שליח שהמעשים קיימים, אבל המשלחים לא מקיימים את המצוות.
גוע"י זה תתישב, כמובן, גם קושית האחרונים שמקשים, מדוע באמירה לעכו"ם בשבת יש רק שבות, הלא יש בזה גם איסור דאורייתא, לפי המבואר בב"מ (עא, ב) דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם? ואמנם במדת "אמצעי ותכלית" (אות מד) הבאנו ע"ז תירוץ דבשבת לא שייכת שליחות, כי שם העבירה היא לא בהפעולה אלא בהפועל, בהאדם שאינו נח, ובזה לא שייך המושג של שליחות. אבל ממרוצת הדברים במדה זו נתבאר שבאמת בכל מלאכת מחשבת האיסור הוא באמת בפעולה, במלאכת מחשבת, ורק אם אין מלאכה אלא האיסור הוא משום טרחא יתירה, שם כמובן האיסור הוא בהפועל, ובכן הדרא קושיא לדוכתה, בכל מלאכות בשבת מדוע יהיה האיסור באמירה לעכו"ם רק מצד שבות?
דאכן לפ"ז מובן שאין כאן קושיה, כי אין כאן שלוחו של בעל הממון, אפילו אם הבעלים אומרים לעכו"ם שיעשה את המלאכה - כי אין המלאכה כשהיא לעצמה באה מכח וזכות הבעלים.
הוהגמ' בב"מ הנ"ל, שאנו אומרים יש שליחות לעכו"ם לחומרא, הוא דוקא בדבר שכל השליח הוא מכח זכות הבעלות. למשל, "עכו"ם שלוה מעות מישראל ברבית ובקש להחזירם לו וכו', ואם העמידו אצל ישראל אסור". והטעם הוא כנ"ל מפני שלחומרא יש שליחות, ושם הוא בודאי ענין בעלות, דעל ישראל נעשה חיוב לשלם כיון שהעמידו אצל ישראל, אלא שמשלמו את החיוב ע"י עכו"ם, ורק באופן שכזה אנו אומרים יש שליחות לחומרא.
וועי' במשניות ר"ה פ"ב (מ"ח) בח' רעק"א שמקשה על דברי התוס' ביומא (נד, ב) שכתבו מכיון דכתבו גבי ע"ז לא תעשון תרי זימני עובר ג"כ ע"י אחרים שעשו כמצוותו, ומקשה שלפ"ז למה לן קרא למעט שליחות בעכו"ם, תיפוק ליה מזה דבעינן רבוי מיוחד של לא תעשון לחייב גם ע"י עכו"ם, שאין שליחות לעכו"ם בכל התורה כולה?
זאכן, כמובן, שלפי דברינו אין קושיה. דשם גבי ע"ז לולא רבי הכתוב לא היה שייך בזה הגדר שליחות, דלא שייך בזה בע"ז שלוחו של בעל הממון, ואפילו אם בעל הממון מצוה לעשות עבודה זרה, כי ס"ס אין העבירה באה מכח וזכות בעלות, וגם אין הפעולה מביאה שום שינוי בהבעלות, מה שאין כן בתרומה, היינו יכולים שפיר להגיד שיש שליחות כנ"ל, ושפיר אנו צריכים לקרא.