מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 19
אועל יסוד הנ"ל אפשר להגדיר בזה הגדרה קבועה, שהכלל ששלוחו של אדם כמותו לא יתכן רק במקום שהפעולה באה מכח וזכות הבעלות והיא פועלת איזה דבר בשטח הבעלות, ואם הפעולה לא מכח וזכות הבעלות, ואפילו אם היא כן באה מכח הבעלות, אבל אינה מחדשת שום דבר בשטח הבעלות, אז או שאינו מועיל בזה כלל שליחות כמו כל הציורים הנ"ל במקום שיש דין שרק אדם ידוע צריך לעשות את הפעולה, או שאיננו צריכים בזה כלל לשליחות במקום שהעיקר הוא בהפועל יוצא, כמו הציור של מעקה.
בוככה כתב המג"א בסי' רסג: בעש"ק עם חשכה צריכים להגיד לעכו"ם שידליק את הנרות, והגאון בעל החו"ד משיג דבין כך ובין כך לא יקיים את המצוה כיון דאין שליחות לעכו"ם. ומובן שלפי דברינו אין בזה שום השגה, כי אין המצוה קשורה בבעלות ואין המצוה בהפעולה אלא בהפועל יוצא.
גועל יסוד זה ג"כ חדושו של הפר"ח (בס' קכ) דגם בטבילת כלי ע"י גוי יכול לברך ישראל, וג"כ מפני שאין זה מענין של בעלות, ואם המצוה היתה בעצם בהפועל שבדבר שיהיה הוא הטובל, אז לא היה מועיל שאין בזה בכלל שליחות כנ"ל, ואם מועילה בזה שליחות זה סימן שהמצוה היא רק בהפועל יוצא שבדבר, וע"כ אין אנו צריכים בזה ל"כמותו" ורק לשלוחו של אדם בלבד, ובאופן שכזה מועיל ג"כ ע"י גוי כנ"ל.
דאבל ס"ס עלינו להבדיל בין מצות שחיטה ובין מצות טבילת כלים, כי בשחיטה מאחר שכל המצוה היא בהפועל יוצא כנ"ל, הנה כששוחט אז לא שייך כלל לומר שיברכו הבעלים, משא"כ בטבילת כלים כנ"ל.
הועי' בשעה"מ פ"ו מה' חו"מ שמסופק אם אפשר ליה לקיים המצוה דתשביתו ע"י עכו"ם. והנה בודאי אם נימא שהמצוה דתשביתו היא בהפועל יוצא, שלא יהיה לו חמץ, בודאי שאין אנו צריכים בזה לגמרי את המושג שליחות, אלא אפי' אם נימא שהמצוה היא בעצם פעולת הביעור, בכ"ז נראה שלא בעינן בזה את ה"כמותו", כי אע"פ שתשביתו נאמר על הבעלים, הנה אין זה מכח זכות הבעלים אלא זהו רק חובה על הבעלים, ואין אנו צריכים בזה רק לשלוחו של אדם לבד. ואם היינו אומרים שלא מועיל בזה שליח עכו"ם, כי אז גם שליח ישראל לא היה מועיל.