מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 20
אועי' בגמ' ב"מ (צו, א): אמר ליה רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאל לו עם פרתי מהו, בעליו ממש בעינן וליכא, או דלמא שלוחו של אדם כמותו, והרמב"ם פ"ב משאלה (הלכה ה) פסק שבאמת בעינן בזה דוקא בעליו ולא שלוחו. וגם בזה, כמובן, מתעוררת השאלה כיון דשלוחו של אדם כמותו יהא גם זה בכלל בעליו?
באך לפ"ד הנ"ל אפשר למצוא גם בזה נימוק. דכל המושג שליחות כנ"ל הוא דוקא במקום שע"י זה מתהוה איזה דבר בזכות הבעלות, אבל כאן ה"אם בעליו עמו" אינו מהוה איזה דין שבבעלות אלא זהו רק מציאות בעלמא, שבמציאות שכזו התורה פוטרת.
גוגם לפי ההסברים הקודמים שבחליצה אין שליחות מפני שאין הוא הפועל של הדין אלא שזו נעשית ממילא עפ"י דין התורה, ג"כ מובן שגם בזה אין שליחות, כי ג"כ בזה לא הבעלים המה הפוטרים אלא שזהו רק דין התורה, והדין נעשה ממילא.