מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 22
אוגם באיסורים עלינו לעמוד על זה במה היא הנקודה העיקרית של האיסור, אם מצד הפועל, או מצד הפעולה או מצד הפועל יוצא.
בלמשל איסור חמץ בהנאה לאחר הפסח לר' שמעון (פסחים כח א, כט א), בודאי שהאיסור הוא מצד הפועל, מצד האדם שעבר על זה בבל יראה ובבל ימצא - ואע"פ שזה אסור לכל אדם ולאו דוקא להעובר בלבד, אבל בודאי מקור האיסור הוא האדם העובר כנ"ל.
גויש לנו ג"כ ציור כזה באיסורי התורה, כמו למשל, האיסור של מעשה שבת לר' יוחנן הסנדלר, שסובר שמעשה שבת דאורייתא, שדריש את הפסוק "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה כמבואר בב"ק (עא, א). או למשל בשר בחלב לרב אשי שאומר שהאיסור מצד שנאמר "לא תאכל כל תועבה" כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל (חולין קלד, ב), שג"כ העבירה היא מצד הפועל שעבר בזה עבירה - וזו היא באמת המחלוקת בין רב אשי, שלפי דבריו האיסור הוא מצד הפועל העובר, ובין דבי ר' ישמעאל למשל, שמלמד את האיסור הנ"ל משום שנאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול". ואע"פ שכו"ע מודים שרק דרך בישול אסרה תורה, אבל מובן שס"ס לפ"ז אין האיסור בא מצד האדם הפועל, אלא מצד הפעולה שנתבשל בשר בחלב.
דאכן לפעמים נופל הספק במה היא נקודת האיסור, כמו למשל, איסור נבילה וטריפה שיש להסתפק אם האיסור הוא בהפעולה, בפעולת הסבה המטרפת והמנבלת, כלומר, דהרגע שנטרפה הבהמה - בין ע"י אדם בין ע"י שמים - זהו הגורם של האיסור, ואח"כ זהו המשכת האיסור, או שהאיסור הוא מצד הפועל יוצא שבדבר, כלומר, בהמציאות של טרפה ונבלה, שזהו דבר תמידי, ואין אנו צריכים בזה מצד המשכת האיסור, אלא שתמיד יש גוף האיסור.
הוהארכנו בזה כבר הרבה במדה "שלילה והעדר".