מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ב; סבה והעדר הסבה 32
אואגב אורחא נתרץ בזה את קושית העונג יו"ט, שמקשה על דעת מהרש"ל הנ"ל מחליצה מוטעת דיש בזה מחלוקת ר"ל ור"י (ביבמות ק"ו), דהראשון סובר דכשירה, גם באומר חלוץ לה ובכך אתה כונסה, ור"י פליג משום דבעינן כוונה לחליצה, אבל בלי זה גם הוא היה מודה דכשירה, אלמא, דאפילו בכוונה מהופכת נמי שפיר דמי?
באולם באמת אפשר לתפוס דעת המהרש"ל רק במחצית, היינו, כשכוון לעשות נחירה וחניקה שיהיה אסור בזה מטעם אינו זבוח, לסוברים דוזבחת הוא מצות עשה מיוחדה, אבל לא יהיה בזה איסור של נבלה.
גוהנמוק לזה הוא עפ"י המבואר, דבדברים שהחלות באה ע"י פעולה לבד בלי שום מחשבה, אי אפשר שרצונו יועיל בזה לבטל את הפעולה, דס"ס מה שעשה עשוי, ובשביל כך אינו מועיל בזה שום תנאי לבטול החלות של הפעולה, כמו, למשל, אם אחד יחפור בור ברה"ר ויאמר על מנת זה אני עושה ככה, וזהו ההסבר שהסבירו הראשונים, דלא מועיל תנאי בחליצה, אפילו למאן דסובר דבעינן כוונה, משום שיש הבדל בין כוונה ובין מחשבה, האחרונה היא בתור רצון לחלות, והראשונה הוא רק כוונת הפעולה, ואף אם לא נתמלא רצונו - ס"ס כוונת הפעולה כן היתה, ובכן מאיזה טעם יש לנו לפסול בשחיטה בכוונה לשם נחירה, אי משום רצונו לפסול את השחיטה, הרי, כאמור, רצונו לא מעלה ולא מוריד בדברים שהפעולה בעצמה מביאה את החלות, ואי אפשר להגיד בזה שהוא פשוט כנפלה מעל הקורה, כלומר, שאע"פ שהפעולה בעצמה אי אפשר לבטל, אבל נחשבת לפעולה בלי פועל, דא"כ היה צריך להועיל בזה גם תנאי, דאפילו בדברים שלא בעינן רצון מצד הפועל, אבל סוף סוף פעולה בלי פועל אינו כלום, אלא, שכאמור, אנו באים בזה מטעם "אינו זבוח", אם אנו סוברים דזוהי מצוה מיוחדת בפני עצמה, כי ידועה היא שיטת הראשונים, דאף למ"ד דמצוות אינן צריכות כוונה, בכ"ז אם כוון שלא לצאת לא יצא, והרי חסר כאן ה"וזבחת".
דוההבדל בין עצם המסובב הבא מהפעולה, דכאמור, הוא בא אפילו כשהפועל חשב מחשבה נגודית, ובין המצוה דלא קיים באופן שכזה, הוא מפני שהמסובב מתהוה בעצם הדבר שבו באה הפעולה, ואע"פ שאי אפשר לפעולה שתעשה בלי פועל, אבל סוף סוף הפועל אין בזה העיקר, משא"כ לענין קיום המצוה דכאן כל עיקר הדבר הוא בהפועל, למשל בשחיטה שהיא באה לסלק איסור אבר מן החי ונבלה באה, כאמור, ג"כ משום "וזבחת", הנה סוף סוף שני הדברים הראשונים, סילוק אבר מן החי ונבלה, מונחים בעצם הפעולה, ורק דינא הוא דכשנפל סכין מאליה לאו כלום, משא"כ קיום המצוה וזבחת, הנה כל עיקרו הוא לאו בפעולה אלא בהפועל.
הוממילא מובן דבזה מסולקת הקושיא מחליצה לפי שיטת הרבה ראשונים, דבחליצה לאו מצוה היא אלא פטור.