מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 26
אוככה ג"כ יש להסתפק בהעבירה של "לא יראה ולא ימצא", אם העבירה היא במה שלא מבער את החמץ, שזהו ג"כ מצד הפועל שבדבר, מצד שלא פעל מה שהיה צריך לפעול, או מצד מה שיש לו חמץ, שזהו בבחינת עבירה בפועל ובהפועל יוצא שבדבר.
בוהנה הרמב"ם כידוע פוסק בפ"א מהלכות חו"מ (הל' ג) כשקונה חמץ בפסח או חימצו בידים שלוקה מפני שבאופן שכזה נקרא לאו שיש בו מעשה - וכבר הארכנו בזה במדת "אמצעי ותכלית" ואמרנו שזהו מפני שהרמב"ם סובר שאנו מביטים בזה על האמצעי, וכיון שהאמצעי של העבירה הוא במעשה, הוא לוקה.
גוהנה אם נימא כהצד הראשון, בודאי שזה נקרא רק אמצעי לעבירה, כי בעצם הקניה או בעצם החמיצה אין עדיין התחלת העבירה, וכל העבירה מתחילה רק אחרי זה במה שלא מבער את החמץ אחר כך. אבל אם נימא כהצד השני, הנה עצם הקניה והחמוץ זהו כבר עצם העבירה, כי בזה הוא עושה את הישות של החמץ, ואז אין זה בבחינת אמצעי אלא בבחינת אופן, זאת אומרת, שאמנם יש ג"כ אופן של עבירה זו בלי מעשה כמו תמיד כשיש לו חמץ מקודם - אבל אם קנה בפסח או שהחמיצו בידים באה העבירה באופן של מעשה.