המידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 28
אויש לפעמים פועל ופעולה באופן חוזר ופועל, כלומר, שהפועל מביא לפעולה ידועה באדם אחר, ואחרי כן אותו האדם האחר פועל פעולה חוזרת, שהיא פועלת איזו פעולה כלפי הפועל הראשון.
בוהציור הזה יש תמיד בשליחות, המשלח פועל את המנוי, שהוא ממנה את השליח, ועל ידו נעשה דין מיוחד של השליח, שזה נחשב לשלוחו של המשלח, ואח"כ משתנה הפועל והפעולה באופן חוזר, הפועל הוא השליח, והוא פועל פעולה ידועה בשביל המשלח, כלומר שהפעולה שהוא השליח פעל, חוזרת ומתיחסת בדינה אל המשלח.
גובהפרטים שאנו אומרים אין שליחות, יש לעמוד במה הוא החסרון, אם בהפעולה הראשונה, בפעולת המנוי, או בהפעולה החוזרת, מה שפעולת השליח נחשבת כפעולת המשלח.
דלמשל, עי' בס' דרכי משה דרכי הקנינים (ח"א שמעתתא ג') שהבדלנו בין אין שליחות לקטן ובין אין שליחות לעכו"ם, שבהראשון, בקטן, החסרון הוא בהפעולה הראשונה, שלקטן אין דעת למינוי, ובהשני, בעכו"ם, אין החסרון מצד זה, שהרי הוא כן בן דעת לכל הענינים, ומקחו מקח וממכרו ממכר, אלא שהדין של "כמותו", מה שאנו אומרים שפעולת השליח מתיחסת אל המשלח, זה לא שייך בו.
הומכאן ההבדל מה שבקטן, אע"פ ששליחות אין בו, בכ"ז זכיה יש לו, ולא כן בעכו"ם שאיננו לא בזכיה ולא בשליחות, מפני שבקטן שכל החסרון הוא מצד המינוי - כי בכל דיני התורה הלא הוא כן שייך, לא שייך החסרון הזה בזכיה, שהזכיה גופא היא במקום המינוי, ולזה לא צריכים דעת, ואע"פ שזכיה היא מטעם שליחות, אבל מובן שה"מטעם שליחות" נאמר רק על ה"כמותו" ולא במה שנוגע למינוי. מה שאין כן בעכו"ם, שכאמור החסרון הוא בהפעולה השניה, וכיון שזכיה היא מטעם שליחות בזה, בהדין של "כמותו" כנ"ל, איננו ג"כ בזכיה.
וויהיה הבדל בין קטן שמינה שליח קטן ובין קטן שמינה שליח גדול או גדול שמינה שליח קטן - באופן הראשון שגם המשלח וגם השליח המה קטנים, יש חסרון גם בהפועל וגם בהפעולה הראשונה, הקטן לא יוכל למנות והקטן השני שנתמנה אינו בר הכי, אבל אם גדול ממנה קטן יש חסרון רק בהפועל ולא בהפעולה. אך כמובן שאין פעולה בלי פעול, ובגדול שמינה קטן, אם גם יש הפעול אך אין הפעולה.