מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 29
אובעכו"ם שכאמור כל החסרון הוא בהפעולה החוזרת, בהדין שפעולת השליח תהיה כפעולת המשלח - יש להסתפק אם החסרון הוא בהפועל, שעכו"ם לא יכול לפעול שפעולת איש אחר תתיחס אליו אפילו כשזה האחר נמנה בתור שליחו - או שהחסרון הוא בהפעולה, כלומר שאין הפעולה של העכו"ם יכולה להתיחס למשלחו.
בוהנה כששניהם גם המשלח וגם השליח המה עכו"ם, אין שום נ"מ בדבר, כי איך שנתפוס בזה אין שליחות. וגם זה ודאי שאפילו אם המשלח הוא ישראל אלא שהשליח הוא עכו"ם ג"כ אין שליחות, כי זהו בכלל "אתם גם אתם לרבות מה אתם בני ברית אף שליחכם בני ברית" - אלא הספק יהיה, אם המשלח הוא עכו"ם אבל השליח הוא ישראל, שאם נימא כהצד הראשון גם בזה אין שליחות, אבל אם נימא כהצד השני, הנה באופן שכזה מובן שיש שליחות.
גואמנם אנו מוצאים את הספק הזה מבואר בירושלמי תרומות פ"א (הלכה א): "אתם עושים שליח ואין הגוי עושה שליח, ר' יוסי סבר מימר אין הגוי עושה שליח בגוי אחר חברו הא בישראל עושה, א"ל ר' זעירא מיניה ומיניה אתם עושים שליח אלא בישראל, ודכוותיה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל".
דואמנם בגמ' בבלי בב"מ (עא, ב) אנו מוצאים ג"כ שרב אשי רצה לחלק ככה ואמר "כי אמרינן אין שליחות לנכרי, הני מילי אינהו לדידן, אבל אנן לדידהו הוינא להוא שליח", והגמרא דחתה שם את הסברא הזאת לגמרי: "והאי דרב אשי בדותא היא, מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר" - אכן גם זו אחת מן הדוגמאות הרבות שהירושלמי משתמש יותר ב"הנתוח ההגיוני", כפי שכבר הארכנו בהרבה דוגמאות בפרק ט מה"מבוא".