מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 32
אובאופן שכזה אפשר באמת לתת מדה אחת לכל עניני שליחות, ששליחות היא מסירת כח וזכות של המשלח להשליח.
בעל יסוד זה בא הדין של הירושלמי שבעינן דוקא שליחו של בעל הממון, ועל יסוד זה בנויה ג"כ השיטה של הרמב"ם, שכבר דברנו על זה בהרבה מקומות, שאנו צריכים להמשלח רק להתהוות המינוי, אבל אחרי כך כבר לא איכפת לן אפילו כשהמשלח נשתטה, כי הא בהא תליא, מכיון ששליחות זהו מסירת כח וזכות הלא כבר יש לו להשליח כח עצמי.
גועי' במדת "סבה ומסובב יסוד ובנין", שהכנסנו את המחלוקת של הרמב"ם והטור כשנשתטה המשלח בין המינוי ובין הוצאת השליחות אל הפועל, שהמחלוקת היא אם היחס שבין המשלח להשליח הוא יחס של סבה ומסובב, או יחס של יסוד ובנין, אך ממילא מסתעפים הדברים ונכנסים גם כן למדת "פועל ופעולה" הנ"ל.
דכי מושכל ראשון הוא ש"כל פעולה מתיחסת אל הפועל" - אכן בשליחות אנו מוצאים מושג יוצא מן הכלל הזה, כי הפועל היה ראובן - השליח - והפעולה מתיחסת אל שמעון - המשלח - ונופל הספק ממילא, אם זהו מפני שבדין נחשב כאילו המשלח בעצמו היה הפועל - או לא כן והאמת שגם בדין השליח הוא הפועל, ומה שמועיל זה להמשלח הוא מצד היפוי-כח והזכות שמסר לו כנ"ל. ואגב אורחא, כדאי להעיר, שאנו רואים בזה שממילא מסתעפת כאן חקירה הנוגעת ג"כ למדת "מציאות ודין", כי באופן הראשון יש כאן הבדל בין מציאות ודין, כי ס"ס במציאות השליח היה הפועל, ובכ"ז עדין נחשב המשלח להפועל. אבל באופן השני, אין הבדל, וגם במציאות וגם בדין נחשב השליח להפועל. באופן שהמחלוקת בין הרמב"ם והטור נוגעת לשלש מדות ביחד.
הושיטת הרמב"ם היא באמת יותר מבוססת, מאחר שהוכחנו שבמקום שאנו דרושים להפועל שבדבר שם לא שייך שליחות, וא"כ הלא מוכח שגם בדין נחשב השליח להפועל, ומושכל ראשון הוא שהפעולה מתיחסת אל הפועל, וע"כ ששליחות זוהי מסירת כח וזכות כנ"ל.
וואמנם במק"א (ד"מ, דה"ק ח"א, שמעתתא ו, פרק ב) הוכחנו שגם להרמב"ם יש בשליחות המושג הפשוט, שפעולת השליח היא כפעולת המשלח - אלא שהנו מוסיף שיש בזה ג"כ יפוי כח וזכות. והראי' שאנו רוצים לומר שבור של שני שותפים משכחת להו כששנים עשו שליח לאחד, שאנו חושבים שהפועל שבדבר היו המשלחים שהמה שנים ולא השליח שהוא רק אחד. אבל לפי הנ"ל אין מזה ראיה, כי כל זה נכלל באחת, בהקושיא של אין שליח לדבר עבירה, שזהו לא רק מצד "דברי הרב" וכו', אלא מצד שבפעולה לבד, שאין בזה משום מושג כח וזכות אין המושג של שליחות. באופן שיוצא כנ"ל, שמדה אחת להרמב"ם במושג שליחות, וזוהי: מסירת כח וזכות של המשלח להשליח.