מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 42
אומתוך כל אלה אנו יכולים לבוא להגדרה חדשה באונס ולהסיק מסקנא שכזו: שאונס מועיל רק לבטול הדבר שהיה צריך לבוא בתור תוצאות מהפועל שבדבר, אבל לא את התוצאות שהיו צריכיות לבוא מהפועל יוצא שבדבר.
באו במלים אחרות: שאונס מועיל רק לבטל את העבירה שבדבר, אם עבירה לשמים או כלפי איזה אדם שהוא, אבל האונס לא יכול לבטל את התוצאות המתהוות מתוך הדבר גופא.
גומתוך כך, הנה בדרך כלל לא שייך אונס בדיני ממונות, שכבר בארנו למדי במדת "מציאות ודין", שאין בזה רק מושג של מצוה ועבירה, אלא מושג משפטי שזוהי גופא מציאות, והאונס אינו מבטל את המציאות. ואין הבדל בזה בין אם האונס הוא לפטור או לחיוב; והכלל הידוע של 'אונס רחמנא פטריה אמרינן, אונס רחמנא חייביה לא אמרינן' הוא לאו דוקא.
דואין אנו מוצאים אונס בדיני ממונות אלא כמו למשל הא דנדרים (צב, א): "ההוא גברא דאתפסיה זכוותא בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלן הני זכוותא", שהבטול של הזכיות שלו צריך לבוא לא מצד עצם הדבר אלא מצד העבירה שבדבר, שהוא התחייב ע"י אמירתו שלא יאחר את הזמן.
האבל למשל, ב"הגיע זמן ולא נשאו" שבריש כתובות, אנו רוצים לומר שם שגבי בתולה הוא יהא מעלה לה מזונות מהטעם של "נסתפחה שדהו" - וכפי שהסברנו במק"א, שזהו אם נתפוס שעצם "הגיע זמן" מחייב את המזונות, ואם אנו פוסקים שבכה"ג אינו מעלה לה מזונות, מפני שתפסינן שלא הזמן הוא המחייב את המזונות, אלא ה"לא נשאו", שזהו שוב תוצאות הבאות לא מתוך עצם הדבר, אלא מתוך העבירה שבדבר, העברה על הזמן הנשואים, שבזה שוב שייך אונס, כנ"ל.