מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 43
אומכלל דברינו הנ"ל מתבאר גם כן שכל חיובי נזיקין שיש בהם גם כן מצוה של "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" - הנה לא בא החיוב מצד המצוה, אלא להיפך, המצוה באה מצד החיוב, כמו שאמרנו בנוגע לגזילה, ועצם החיוב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו הוא מציאות, כמו עצם הבעלות, שכבר הארכנו בזה, שזהו מושג מציאות ולאו דוקא מושג דיני.
בובזה מבוארים דברי הגמרא בב"ק (ה, ב): "אמר רבא, וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד - וכו' - אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא להלכותיהם, קרן - לחלק בין תמה למועדת, שן ורגל - לפוטרן ברשות הרבים. ולר' יהודא דמחייב בור לפטור את הכלים". ובתוס' שם: "בור אגב אורחא נקטה דבור לא אתיא מכולהו".
גולפ"ד אתי שפיר דבכלל כל דיני נזקין שכתבה התורה, הנה לא באה בזה להשמיענו את החיובים שבהם, כי כאמור, עצם חיובם הוא מציאות שקדמה עוד לפני מתן תורה, והתורה באה להשמיענו רק את הפטורים שיש בכל אחד, שזהו בא רק מדין התורה.
דוכבר הבאנו בהמבוא (פרק ג) את דברי הש"מ שכל הדברים שאנו למדים "במה הצד", יש בהם החומרא של שני האבות שמהם אנו למדים ולא הקולא שלהם. וזהו ג"כ מפני שחידוש התורה הוא לא בהחיוב של כל אב אלא בהפטור של כל אב, וגם ע"ז נאמר אין לך בו אלא חדושו, ובמקום שיש לנו ללמוד במה הצד אין החדוש הזה.
הואנו רואים שבכל הנזקין הוא מפרט את הפרטים לפטור, ובאדם המזיק הוא אומר: "לחייבו בארבעה דברים", כי מצד המציאות היה מהראוי לחייב על כל נזקין רק נזק לבד - וכמו שיש חדוש בכל הנזקין לפטור, כך יש חדוש באדם המזיק שהוא חייב בארבעה דברים מלבד נזק.