מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 44
אונחזור לעניננו במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהא דממונך ושמירתן עליך כנ"ל.
בעי' עוד ברמב"ם פ"ב מהל' נזקי ממון (הל' יא): "היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם חצי נזק, בד"א, בשקשרו אדם, אבל אם נקשר על רגליהם מאליו בעל התרנגולין פטור, ואם היה לחוט בעלים ולא היה החוט הפקר, בעל החוט חייב חצי נזק שהרי הוא כבור המתגלגל. הצניעו בעל החוט את החוט והתרנגולים דרסו עליו והוציאוהו ונקשר ברגליהם ושברו בו את הכלים אף בעל החוט פטור שהרי אנוס הוא".
גוהראב"ד מרבה להשיג על זה. ראשית, על מה שכתב "אם נקשר מאליו בעל התרנגולין פטור", ושואל "מעתה כשנתקשר החוט מאליה ונסתבך בו הכלי ונתגלגל ונשבר, אמאי פטור, מ"מ צרורות דתרנגול הוא ואפילו בחוט של הפקר חייב" - ועל מ"ש הרמב"ם "ואם היה לחוט בעלים בעל החוט חייב חצי נזק" - הוא אומר: "ולאו מלתא היא, דאי בתר דנייח אזיק, בעל החוט נזק שלם הוא דמשלם, בורו הוא, ובעל התרנגול פטור שהרי 'איש בור ולא שור בור', ואם ע"י גלגול נשבר, בעל החוט פטור דלאו בורו הוא, אלא צרורות דתרנגול וכחו הוא, ומ"ש אף בעל החוט פטור דמשמע הוא הדין לתרנגול, הא לא מיתוקמא אלא בנשבר בתר דנייח, ומשום דלאו שור בור, דאי בהדי דאזלי בעל התרנגול אמאי פטור".
דובכן יש כאן שלש השגות שהן אחת, שלדעת הראב"ד לא נפטר בעל התרנגול בכל האופנים הללו, ויש בזה חיוב משום צרורות, כמו בכ"מ בדריסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר, אע"פ שההיזק נעשה ע"י חוט שאינו שלו.
הואנו רואים שוב את הרמב"ם והראב"ד שלשיטתייהו אזלי. הרמב"ם לשיטתיה שעיקר החיוב הוא משום ממונו, אז כשההיזק של התרנגול בא ע"י ממונו של אחר, אין חיוב על בעל התרנגול, אע"פ שהתרנגול גרם שיבוא ההיזק מתוך החוט של האחר. והראב"ד לשיטתו שעיקר החיוב הוא מצד מה שלא שמר, וה"ממונך" בא רק לנמק את הטעם, מפני מה הוא מחוייב לשמור, הנה בנ"ד בודאי הוא מחוייב לשמור את התרנגול מכל המקרים של היזק, בין ההיזקים הבאים ע"י חוטים שלו ובין ההיזקים הבאים ע"י חוטים של אחרים.
וואמנם עלינו עוד להוסיף בזה, כי ס"ס הלא גם הרמב"ם מודה בודאי שבצרורות אין הבדל בין אם הצרורות שלו בין אם הצרורות של הפקר ותמיד חייב בעל הבהמה? הנה נראה שהרמב"ם עומד על ההבדל בין צרורות ובין בור המתגלגל, דהא ס"ס אנו רואים שיש דין של בור המתגלגל - ועי' בתוס' ב"ק (ו, א ד"ה לא תני בור המתגלגל) שכתבו: "והמגלגל ברגלי בהמה, אם הזיק בהדי דאזלי יתחייבו שניהם בעל הבהמה ובעל התקלה" - ואנו רואים שגם להתוס' ס"ס יש הבדל בין צרורות ובין בור המתגלגל, דצרורות הוי כשהתיזה את הצרורות שרק בהתזה הותחל המזיק, ואין בעצם הצרורות שום מזיק אלא כחה הוא המזיק. משא"כ כשהזיקה בהדי דאזלי, יש ע"ז שם בור המתגלגל. - אלא שלדעת התוס' גם בעל הבהמה חייב, ולהרמב"ם מכיון שעיקר סבת החיוב הוא ה"ממונך" כנ"ל, ועצם הבור המתגלגל הוא של בעלים אחרים, הוא החייב.
זוהרמב"ם מחדש בזה שגם בבור יש דין של צרורות, וכיון שהכלי לא הוזק באופן ישר מעצם הבור אלא ע"י גלגול, כלומר שלא רק המזיק, הבור התגלגל, אלא ג"כ הניזק, הכלי שהוזק, התגלגל, יש בזה רק משום צרורות, ומשלם רק חצי נזק.