מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 45
אוראיתי בס' "אור שמח" שנסתפק בכל מקום שאנו מחייבים בנזקי בהמה לשלם רק מה שנהנים, אם החיוב הזה הוא מצד מזיק או מצד פריעת חוב. ונ"מ אם יצטרך בעל הבהמה לשלם מעידית או רק מזיבורית מדאורייתא - והביא ראיה לפתרון הספק הזה מהגמרא בב"ק (כ, ב) בשקלא וטריא שם, אם זה נהנה וזה לא חסר חייב או לא, שמביא רמי בר חמא ראיה מהא דאם נהנית משלמת מה שנהנית, ורבא דוחה את הראיה משום דהוי זה נהנה וזה לא חסר, ומבארים הראשונים בשיטה מקובצת שהשקלא וטריא היא בזה שרמי בר חמא סובר, מכיון ששן ורגל פטורות ברה"ר, א"כ "החסר" שבזה לא בא בחשבון, וכל החיוב הוא רק מצד ההנאה לבד, וא"כ מזה ראיה על כ"מ בזה נהנה וזה לא חסר; ורבא סובר, דכל הפטור ברה"ר הוא רק באותה המדה שאין בזה הנאה, אבל במדה שיש בה משום הנאה לא פטרה התורה, ולעולם מה שמשלם מה שנהנית הוא מצד החסרון שבדבר, ונמצא שלרמי בר חמא אין בזה משום מזיק כיון שהתשלומין הם מצד ההנאה לבד, ולרבא הוא מחוייב מטעם מזיק, כיון שהתשלומים בעד ההנאה הם ג"כ מפני החסרון שבדבר.
באכן באמת גם הספק הזה נובע מהחקירה הכללית הנ"ל ב"ממונך ושמירתן עליך" - דאם נימא שכל החיוב הוא מצד מה שלא שמר, ואם שן ורגל פטורות ברה"ר וכטעמו של הרי"ף והרא"ש שמצד שאורחייהו בכך אין על זה דין שמירה, ממילא הרי אין בזה בכלל חיוב של נזקין, ואם מחוייבים לשלם מה שנהנים יש בזה רק החיוב מצד ההנאה שזה כמו חוב, אבל אין בזה שום חיוב כלל מצד החסרון, כי בכל חסרון שחייבים מטעם מזיק, הוא רק מצד שלא שמר, וכאן הרי לא שייך זה - אבל אם נימא, שעצם החיוב בנזקין הוא מצד ממונו ומה שברה"ר הוא פטור על שן ורגל, זהו מפני שה"אורחייהו בכך" הוא סבה לפטור, הנה במקום שנהנים - הסבה הפוטרת, פוטרת רק מה שהוא יותר מן ההנאה ולא מה שיש בכמות ההנאה, אבל לעולם מה שמחוייב לשלם הוא מצד החסרון כמו בכל נזקין שעיקר החיוב הוא מצד החסרון לפי הנ"ל.