מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 46
אוכן ג"כ מחלוקת הראשונים הידועה: אם שאני פלגא נזקא קנסא משאר קנסות, ג"כ תלויה בזו החקירה, כי אם אנו אומרים שכל החיוב הוא מצד מה שלא שמר וכיון שסתם שוורים בחזקת שימור קיימי הלא אין עליו כלל שום סבה לחיוב ממון אלא שזהו רק קנס בעלמא, ויהיה הקנס הזה כמו כל הקנסות, אבל אם אנו אומרים שעצם סבת החיוב בנזקין הוא מה שממונו הזיק, אלא שאם שמר יש סבה לפטור, הנה אף על פי שנימא שסתם שורים בחזקת שימור קיימי והוי כאילו שמר והיה צריך להיות פטור, ואם בכל זאת התורה מחייבת אותו בחצי נזק, הנה החידוש הוא רק בזה שאין אנו מתחשבים לגבי חצי נזק עם הסבה הפוטרת, אבל עכ"פ אותו החצי נזק שהוא מחוייב יש לזה סבה ממונית, הסבה מה שממונו הזיק - ולא דמי לכל הקנסות, שלגמרי אין לחיובים סבה ממונית, בעוד שכאן כל הקנס הוא שלא נתחשב עם הסבה הפוטרת, וזו היא שיטת הראשונים האומרים ששאני פלגא נזקא משאר הקנסות.
בואגב אורחא, גם מהשגות הראב"ד על הרמב"ם ג"כ משמע דסובר דשאני פלגא נזקא משאר קנסות - והראיה שבכל הקנסות אם יש בזה ספיקא דדינא, שהרמב"ם פוסק בהם שאם תפס אין מוציאין הוא, הראב"ד משיג ושואל: כיון שספק הוא לב"ד איך גמרו את דינו (עי' בפ"ד מהל' גניבה הלכה יב), אבל בהבעיות שיש בגמרא לענין אם זה בכלל פלגא נזקא קנסא, שהרמב"ם פוסק ג"כ שאם תפס אין מוציאין אותו מידו (עי' בפ"א מהל' נזקי ממון הלכה יא ועוד) לא משיג הראב"ד ע"ז כלום.