מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 49
אועי' שם (הלכה יא): "שומר שמסר לשומר אחר, השומר הראשון חייב לשלם להניזק, ששומר שמסר לשומר חייב, והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר, שלם לי אתה ולך עשה דין עם השומר שמסרת לו אתה". והראב"ד בהשגות שם מרבה להשיג על זה דהא כל הטעם שמסר לשומר חייב, הוא מצד הטעם של אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, או "את מהימנית לי בשבועה והוא לא מהימן לי בשבועה" וזה שייך רק בנוגע להבעלים כלפי השומר, אבל לא בנוגע להניזק כלפי השומר.
באבל לפי דברינו גם בזה יש טעם לשבח, דהא כל הטעם שנפטרו הבעלים הוא מצד שזה בכלל של "ישמרנו בעליו" הנה זה שייך רק במקום שיש להם רשות למסור כמו כל בעלים דעלמא, אבל כיון שיש דין ששומר שמסר לשומר חייב שזהו מפני שאין לו רשות למסור את הפקדון לאחר, ממילא נשאר החיוב שעל השומר בנזקין בתקפו.