מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 50
אועי' בספרנו ח"א במדת "במקום העצם" (מדה ט אות לג) שנסתפקנו בהא ד"תם אינו משלם אלא מגופו", אם זהו בעצם, כלומר, שעצם החיוב הוא רק מגופו, או שזהו רק בפועל, שבפועל לא משתלם אלא מגופו, וכמו שאין לו להלוה מה לשלם, לא נגיד שאין חיוב עליו בעצם אלא רק שבפועל אין ממה לגבות, הכי נמי ג"כ אם נאבד השור תם, פירוש הדבר שבפועל אין ממה לגבות.
בואמנם מדברי הרמב"ם הנ"ל שמשמע שאם יש להשומר כסף יכול לגבות גם ממנו, מוכרח כהצד השני, דאם כהצד הראשון נהי שהשומר נכנס בהתחייבותו תחת הבעלים, אבל גם על הבעלים בעצמם אין שום חיוב בעצם אלא רק על השור בלבד, אבל להצד השני יוטעם הדבר, דהשומר קבל את עצם החיוב ולא את הפועל של החיוב שאיננו שייך בו כלל - ויש על השומר אותו הציור שאנו מוצאים בעדים זוממין, שכתבו התוס' בב"ק (ה, א ד"ה תחת): "דאפילו אם העידו על שור תם שהזיק וכו' דמשלמים ממיטב", שגם שם אנו צריכים להוסיף, כמו שביארנו שם בספרנו (באות לד), שזהו מפני שעצם החיוב הוא כמו כל החיובים דעלמא של מזיק, ו"כאשר זמם" נאמר רק על עצם החיוב ולא על אופן הגביה, וככה גם הדין של 'מגופו' הוא דין בגביה ולא בעצם החיוב, וה"נ ג"כ בזה ד"השומר נכנס תחת הבעלים", הנה ה"תחת" הוא בנוגע לעצם החיוב ולא בנוגע לאופן הגביה. אם כי אצל הבעלים גופא הגביה היא רק מגופו, אבל אצל השומר יכול לגבות גם בכסף.