מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 61
אואפשר לקבוע הגדרה שכזו במשפטי התנאים, שהתנאי בא תמיד על המעשה, אבל זה יחולק לשלשה חלקים: א) בעל המעשה. ב) בעל הפעולה. ג) בעל הדין. בהראשון כשהוא בעל המעשה מועיל התנאי, שאם לא נתקיים התנאי בטל המעשה, אבל לזה אנו צריכים לכל משפטי התנאים: תנאי כפול, תנאי קודם למעשה וכו'. בהשני, כשהוא רק בעל הפעולה ולא בעל המעשה, לא מועיל שום תנאי, ואף אם לא נתקיים התנאי - הפעולה קיימת. ובהשלישי, כשהוא לא רק בעל המעשה אלא גם בעל הדין, מועיל תנאי אפילו אם לא נעשה הדבר עפ"י כל משפטי התנאים.
בההבדל בין הא' ובין הב', כבר נתברר אצלנו למדי, זהו ההבדל בין קדושין-גרושין וכדומה, ששם מועיל תנאי, ובין חליצה ששם לא מועיל תנאי, ואפילו אם לא יתקיים התנאי ג"כ המעשה קיים, מפני שבעל המעשה הוא נקרא רק במקום שאנו זקוקים גם להפעולה וגם להרצון של בעל הפעולה על חלות הדבר. אבל במקום שאנו זקוקים רק להפעולה בלבד, אפילו פעולה בצירוף כוונה שיכוון בפעולתו, שם לא מועיל שום תנאי לבטל, כי ס"ס נעשתה הפעולה בין אם קיים התנאי אחר כך ובין אם לא קיים.
גבקדושין וגרושין, כאשר כבר בארנו, באה החלות מפעולה ורצון; רצון בהחלות גופא, ולכן הוא נקרא בעל המעשה. לא כן חליצה, שצריכים רק לכוונה שידע מהי פעולתו, שם הוא נקרא רק בעל הפעולה ולא בעל המעשה, וככה למשל, ג"כ בשחיטה, אפילו למי שסובר ששחיטה צריכה כוונה לא יועיל תנאי, כי הוא נקרא שם רק בעל הפעולה ולא בעל המעשה. כי בכל האופנים, אין אנו צריכים בזה לרצון שירצה דוקא שע"י השחיטה יבוא ההיתר להבהמה.