מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 66
אונחזור לענינינו, בהחדוש שחדשנו במרוצת דברינו במדה שהגדר אונס רחמנא פטריה שייך רק במקום שהתוצאות באות מהפועל שבדבר, אבל לא במקום שהתוצאות באות מהפועל יוצא שבדבר (עי' אות מא), שע"י כך אפשר לתת הגדרה חדשה בהכלל של "אונסא כמאן דלא עבד אמרינן ואונסא כמאן דעבד לא אמרינן", שתמיד היינו רגילים לפרש שאונס מועיל כדי לבטל את התנאי, אבל אין אונס מועיל כדי לקיים את התנאי, מפני שקיום התנאי משמש לנו בתור סבה לקיום המעשה, וביטול התנאי משמש בתור העדר הסבה. אבל הקשינו כבר במק"א לפי שיטת הרמב"ם הידועה שבעינן דוקא גם בקיום התנאי וגם בטול התנאי שיהיה בפועל, ואם הוא רק בכח יש ספק אם מועילים, והספק הוא אם קיום התנאי משמש לסבה ובטול התנאי להעדר הסבה, או להיפך, וא"כ הלא נופל כל ההבדל באונסים.
באבל לפ"ז אפשר לנו להגדיר בזה הגדרה חדשה לומר, שבאמת אין הבדל בין קיום התנאי ובין בטול, אלא יש הבדל בין אם התנאי - ואין הבדל בין הקיום ובין הבטול - בא על הפועל שבדבר, או שהתנאי בא על הבפועל יוצא שבדבר.
גלמשל אנו מוצאים שאונס מועיל מדאורייתא ב"ההוא גברא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא, ופסקא מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי" - שם הביטול בא רק על הפועל שבדבר, ע"י זה שיבוא במשך השלושים יום, כי פועל יוצא אין בדבר כמובן, כי לא מגיע ע"י כך להאשה כלום - ובזה שייך אונס, אבל למשל, בהרי זה גיטך על מנת שתניקי את בני או שתשמשי את אבא בגיטין (עה, ב) או בהרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים ונתנה נתינה בע"כ, שיש מחלוקת אי נתינה בע"כ שמה נתינה או לא, שם בגיטין (עה, א), אבל כו"ע מודים שאי נתינה בע"כ לא שמה נתינה לא הוי גט אע"פ שהיא היתה אנוסה בזה שלא מקיימת התנאי, או בהרי זה גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים ומת שיש מחלוקת שם (עד, א) אי לי ולא ליורשי או לי ואפילו ליורשי, אבל כו"ע מודים שאם לי ולא יורשי הגט בטל ואין אנו באים בזה מטעם אונס - ולפ"ד הנ"ל אין הטעם מפני שעל קיום התנאי לא מועיל אונס, אלא מפני שבכל אלו הדברים ההדגשה היא כמובן לא על הפועל שבדבר, אלא על הפועל יוצא שבדבר, שהוא יקבל את הכסף, ובפועל יוצא לא שייך אונס, כי ס"ס הפועל יוצא לא בא.