מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 67
אוהסבר הירושלמי גופא בקידושין שאונסא כמאן דעביד לא אמרינן מיוסד ג"כ לא על היסוד שאין אונס כדי לקיים את התנאי, אלא שכמובן גם שם ההדגשה על הפועל יוצא שבדבר, כי המכוון הוא בודאי לא על מעשה הנשואין מצדו, אלא שהיא תהיה נשואה באותו הזמן, וס"ס הפועל יוצא הזה לא נתקיים.
בויתחדש מזה שאם גם כן הבטל, בטול התנאי, יבוא ע"י הפועל יוצא שבדבר. למשל, אם יאמר אם לא אתן לך מאתיים זוז עד יום פלוני להוי גיטא, ורצה ליתן אלא שהיה אונס בכך, לא נגיד שע"י אונס יתבטל הגט, דס"ס הפועל יוצא הזה לא נתקיים - וזו באמת נקודה חדשה להלכה.
גוע"י זה אפשר לדחות ראית ה"אגודה" הידועה באונס ביום אחרון לא הוי אונס, מדאיצטריך הלל לתקן את תקנתו הידועה כשהלוקח היה נטמן ביום שני עשר חודש - וידועה הקושיה עליו מ"ההוא גברא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא ופסקיה מברא" הנ"ל?
דוהקצוה"ח מתרץ, שכאן זה ענין של "אונסא כמאן דעבד לא אמרינן" מפני שהוא מפרש ששם הוא הגדרה של קיום התנאי, כלומר, שעצם המכירה היא מכירה חלוטית, אלא שע"י הפדיון של המוכר חוזר שוב הבית אליו, והתנאי הוא שיפדה עד זמן של י"ב חודש, ואונס על קיום התנאי לא אמרינן כנ"ל, והנתה"מ מקשה מהא דאמרינן לענין פדיון בבתי ערי חומה "שריבית הוא אלא שהתורה התירתו" - שמוכח שהמכירה נעשתה רק לזמן בתור רבית בעד ההלואה והדרא קושיא לדוכתיה? - אבל לפ"ז אמנם צדק הנתה"מ שהאונס בבתי ערי חומה הוא ג"כ אונס לבטול התנאי, כי מכיון שהמכירה היתה לכתחילה רק לזמן, הנה אח"כ נחלט הבית להלוקח רק ע"י קיום התנאים של הפדיון והפדיון נחשב באמת לבטול התנאי, אבל גם לביטול התנאי אין אנו אומרים אונס, כשהביטול בא ע"י הפועל יוצא שבדבר, והפועל יוצא בנ"ד הוא שהלוקח יקבל את כספו בחזרה, וס"ס הפועל יוצא הזה לא נתקיים, ולא דמי להא דאמר "אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא", ששם כנ"ל בא הביטול ע"י הפועל שבדבר ולא ע"י הפועל יוצא שבדבר.