מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טו; פועל פעול ופועל יוצא 68
אברמב"ם פר' כג מהלכות מכירה (הלכה ג) "מכר עבד לקנס, שאם יגח וימות יהיה קנס של לוקח, הרי זה ספק, לפיכך לא קנה, ואם תפס הקנס אין מוציאין מידו".
בומקשים על זה, מהא דפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות שאלה ופקדון (הלכה ה) "אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם - וכו' - כל אלו ספק והרי הכפל מוטל בספק ואינו תחת יד אחד מהם, לפיכך חולקין הכפל", ואמאי לא אמרינן גם שם דמעמידים את הכפל בחזקת המפקיד שהוא המרא קמא של הפרה?
גאכן גם הקושיה הזו אפשר לתרץ עפ"י מדה זו, עפ"י ההבדל בין אם אנו דנים מצד הפועל שבדבר ובין אם אנו דנים מצד הפועל-יוצא שבדבר, ולמשל, כשהגנב משלם קרן וקנס, הנה חיוב הקרן הוא בודאי מצד הפועל יוצא שבדבר הגניבה, מצד זה שהחסיר לו להנגנב את הדבר, ולא כן הכפל שזה נראה לא בא מצד הפועל יוצא, מצד החסרון, כי הכפל הוא "יותר ממה שהזיק", ולא היה להנגנב שום חסרון בזה, אלא רק מצד הפועל שבדבר, מצד העבירה שעבר הגנב בפעולתו זו.
דוהנה עי' ברא"ש ב"מ בריש המפקיד שכתב, "ותמיהא לו על רב אלפס שכתב כאן דקי"ל ממון המוטל בספק חולקין, ובפרק שור שנגח את הפרה פסק כרבנן דאמרי המוציא מחברו עליו הראיה? ואפשר דגבי כפל ליכא חזקה הלכך לכו"ע חולקים, אבל אין לשונו משמע כן - וכו' - ועוד נראה דודאי חזקה איכא, כיון דמספקא לן אי קני בהמה לכפילא אוקי בהמה בחזקת בעליה ולא הקנה לו".
האכן הרי"ף נראה שירד לההבדל הזה, דרק אז אפשר לבוא מצד חזקת מרא קמא אם שרש הספק הוא בתוצאות הבאות מצד השינוי במרא קמא, למשל, ב"המחליף פרה בחמור" שהספק הוא באיזה רשות נולד הולד - וכן בחיוב המסתעף מתוך זה, שהושלל הדבר מתוך המרא קמא, שגם בזה שייכת חזקת מרא קמא, אבל לא כן בכפל שכאמור זה לא בא מצד הפועל יוצא, מתוך מה שהחסיר לו הדבר, אלא מצד הפועל שבדבר מצד העבירה, ובזה אי אפשר לבוא כלל מצד המרא קמא כיון שהדבר לא בא כלל מצד זה כנ"ל.
וואע"פ ששיכות הכפל להשומר באה מצד הקנאת בהמה, "נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו"? - על זה כבר השבנו במק"א, דאי אפשר להשתמש בחזקה במקום שלא יוצא מזה שום נ"מ למעשה, ואחרי שכל הנ"מ אם המפקיד הקנה להשומר בכל הבעיות שיש שם בריש פ' המפקיד הוא רק לענין כפל, אי אפשר לבוא מצד חזקת מרא קמא רק במה שנוגע בשטח הכפל, וע"ז לא שייכת חזקת מרא קמא כנ"ל, מאחר שהכפל לא בא למלאת את מה שחסר להמרא קמא אלא רק מצד הפועל שבדבר, מצד העבירה של הגנבה.
זאכן יש קנסות שכאלה, שאע"פ שיש להם ג"כ כל הדינים של קנסות בכ"ז יש להם מהות אחרת ממהות כל הקנסות, למשל, בשלושים של עבד, שאם גם לזה יש כל דיני קנסות מצד שהוא דבר שיש לו קצבה, בכ"ז אי אפשר להגיד שכל החיוב הוא מצד הפועל שבדבר ולא מצד הפועל יוצא מצד החסרון, כי ס"ס הלא בכך נפטר גם כן מהחסרון שהחסיר לו במיתת העבד שהוא בכלל נזקין ככל נזקי ממונות, וע"כ שבזה בהתשלומין שלשים של עבד נכלל ג"כ החסרון שמחסיר לו גוף העבד, וע"כ בזה שפיר אפשר לבוא מצד חזקת מרא קמא.
חוזהו הבדלו של הרמב"ם בין כפל ובין שלשים של עבד כנ"ל.