מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 1
אמושג הזמן
בלכל דבר יש זמן וגם לדיני התורה יש זמן ידוע. על יסוד זה הוא ההבדל בין מצוות עשה שהזמן גרמא ובין מ"ע שלא הזמן גרמא, אבל גם האחרונות, הנה ס"ס העשיה שלהן תופסת איזה זמן, כי בלי זה לא יתכן, כמובן, אם כי אין להן גורם זמני.
גוהוא הדין בעבירות: יש עבירות התלויות בזמן ויש שאינן תלויות בזמן, אם כי בהן אין הנ"מ שיש במצוות, הנ"מ לענין נשים שפטורות, כמו במצוות, כידוע.
דומלבד מצוות ועבירות, הנה יש מושגים דיניים שאפשר להגבילם בזמן ויש מושגים דיניים שאי אפשר להגבילם בזמן. למשל, קדושת הגוף אי אפשר להגביל בזמן, כמו שאנו אומרים בנדרים: "קדושת הגוף לא פקעה בכדי", כמבואר בנדרים (כט, א). וככה ג"כ קדושין הם בכלל קדושת הגוף, והאומר לאשה "היום את אשתי ולמחר אי את אשתי", לא נפקא בלא גט, כמבואר שם; וככה ג"כ בגיטין, כשאומר "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי", שכיון דפסקה פסקה, כמבואר בגיטין (פג, ב).
האכן, בנדרים שבועות ונזירות אפשר בהם גם מושג עולמי וגם מושג זמני, ויכול לקבל את הדברים הללו רק לזמן ידוע, ואע"פ שקונמות הרי הוא כהקדש ונזירות דבר מוסכם שזהו תואר קדושה, ובתורה גופה כתוב "קדוש יהיה", בכ"ז אפשר להגבילם לזמן ידוע. ועי' בר"ן נדרים (כט, א) שמביא בשם הרשב"א לחלק בין קונם כללי לקונם פרטי, שבקונם כללי ג"כ אמרינן שלא פקע בכדי.
וובקניני ממונא בודאי שיש גם קנין עולמי וגם קנין זמני, וזהו הציור של נכסי לך ואחריך לפלוני, שאין לשני אלא מה שמשייר ראשון, כמבואר בב"ב (קכט, ב).
זוכמו שמושג הקדושה, קדושת הגוף, הוא מושג עולמי ולא ניתן לחילוק זמני; ואע"פ שכל הקדושה באה מדעת הבעלים ודעתו היא רק על זמן ידוע, אך גם הוא - הבעלים עצמו - אינו בעלים להגבלת הזמן של הקדושה, כי קדושת הגוף והגבלת הזמן אלה המה תרתי דסתרי, ה"נ ג"כ, הדחיה של הקדושה היא ג"כ דחיה עולמית ואי אפשר להגבילה תחת מסגרת הזמן, ומתוך זה בא הכלל של "כיון שנראה ונדחה אינו חוזר ונראה", כי כל דחיה זמנית מביאה בהכרח דחיה עולמית. אבל בדחוי בדמים כבר יש מחלוקת, כמבואר בכמה מקומות (עי' קדושין ז, ב ובש"ד), מאחרי שהקדושה גופה, קדושת דמים, אפשר שתהיה זמנית.
חובמצוות אנו מוצאים ג"כ שיש מחלוקת אם יש דחוי אצל מצוות או לא (עי' סוכה לג, א), מפני שמושג המצוה יכול להיות גם מושג זמני, כי יש ג"כ מצוות שהזמן גרמא.