מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 2
אהמושג איסור אכילה והנאה יכול להיות ג"כ מושג זמני, שאחרי הזמן עובר האיסור, אם ע"י זמן הקשור בפעולה ידועה, כמו למשל, איסור אבר מן החי שהשחיטה מתרת אפילו בזמן שעדיין שם חי על הבהמה, בשעה שהיא מפרכסת, כמבואר בחולין (ל, א), או שהזמן כשהוא לעצמו מסלק את האיסור, כמו חמץ בפסח.
בהמושג טומאה הוא מושג עולמי בכל הדברים שיש בהם טומאה עצמית שאין בהם ציור שהטומאה תעבור זולת אם נתבטלו הדברים בעצמם, אם באופן מציאותי - שנעשו כעפרא דארעא - או באופן דיני, שנתבטלו ברוב, זולת בטומאה באדם אף בטומאה היוצאת מגופו כמו נדה וזבה, תמיד הטומאה היא רק זמנית, אם כי גם אחרי הזמן איננה עוברת בלי פעולה ידועה, פעולת הטהרה במקוה.
גואגב אורחא: מכאן מוסר השכל, שהאדם יכול לקדש את עצמו לעולם, ואפשר לו לקבוע על עצמו את התואר "קדוש יהיה" לעולם, אבל אינו יכול בשום אופן להביא על עצמו טומאה עולמית.