מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 3
אובענין איסורים בכלל באיסורים שמצד עצמם אינם תלויים בזמן, אם יכולים להפך להיתר ע"י איזו סבה שהיא כלומר: אם גם באיסורים יש הגדר דחוי, שכיון שנאסרו פעם כבר אינם חוזרים ונתרים, - בענין זה כבר האריכו האחרונים. ועי' יבמות (עו, א) "וזהו פסול שחוזר להכשרו, זהו למעוטי מאי? למעוטי קרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום", ומשמע שזהו חידוש שהפסול יחזור להכשר, אבל בכ"מ אין ציור שכזה.
בועי' בתוס' ביצה (יז, א) ד"ה אי, "תימא, הואיל וקמחו אסור מה מועיל הקניה לאחרים, מי יכול לסלק איסור שבו שיאכל הוא עצמו אחר שנאסר"? - משמע ג"כ כנ"ל. אך באמת אין ראיה מזה כלל, דכאן אין הציור של דחוי בקדשים שאמרינן שאינו חוזר ונראה, אע"פ שהסבה שבשבילה נדחה כבר איננה מתקימת לגמרי, כמו בנשתטה וחזר ונשתפה וכדומה. אבל בשתי הדוגמאות הנ"ל זהו מפני שהסבה של האיסור עדיין לא עברה לגמרי, כי "קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום" - ובכן, עדיין הסבה קיימת; וג"כ כשאנו אומרים ש"הוא נאסר" במי שלא הניח עירוב תבשילין, הלא ג"כ אין הכוונה שהוא בעצמו נאסר, אלא שאוסרים את קמחו מפני הקנס, והסבה הזו - סבת הקנס - עדיין קיימת.