מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 16
אוהבדל שכזה יש לנו ג"כ באיסורים, שכבר אמרנו שהרבה מן האחרונים מניחים שכל איסור זמני אינו איסור חפצא אלא איסור גברא, שלפי דברינו הנ"ל ג"כ היסוד הוא מפני שאיכות המוגבלת בזמן אינה איכות עצמית.
בועל יסוד זה אמרנו ג"כ בח"א במדה ה (אות יח), שבזה ניחא מה שאוכל נבילה ביום הכפורים פטור (שבועות כד, א) אפילו בנתנבלה ביוהכ"פ, ואין אנו אומרים שאיסור נבלה ויוהכ"פ באים בבת אחת? מפני שאיסור נבילה יכול לחול על איסור יוהכ"פ, מפני שאיסור חפצא כן חל על איסור גברא ואיסור יוהכ"פ לא חל על איסור נבילה, כי אין איסור גברא חל על איסור חפצא. וכיון שעל כל שני איסורים בבת אחת מקשה התוס' שם, מדוע לא נימא הכלל של כל שאינו בזה אחרי זה אפילו בבת אחת אינו? והתירוץ הוא, משום דהי מינייהו מפקית, וכל זה הוא רק כששני האיסורים עומדים בבחינה אחת. אבל כאן מובן שאנו מפקיעים את האיסור שאינו יכול לחול על השני ומשאירים את האיסור שכן יכול לחול על השני - וזהו איסור נבילה, ובכ"ז אמרו בחולין (קג, א) דמי שסובר "בהמה בחייה לאיברים עומדת איסור טריפה ואיסור אבר בהדי הדדי קאתי" - ולא נגיד ג"כ בזה דגם באיסור בת-אחת של טריפה ואבר מן החי ישאר רק איסור טריפה, שהוא איסור בלי זמן מוגבל ולא איסור אבר מן החי, שס"ס זמן של האיסור הזה מוגבל, דאי אפשר שיהיה האיסור רק בחיים ובהמה לא תחיה ס"ס לעולם? - וג"כ הלא אנו אומרים שם בפירוש "ואב"ע בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת, וכגון שנטרפה לאחר מכאן, ובמייתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר קא מיפלגי, מר סבר אתי וחייל ומר סבר לא אתי וחייל". והמחלוקת היא, אם בכלל איסור חל על איסור, ואמאי לא נבוא בזה מצד איסור חפצא - של טריפה שהוא איסור בלתי מוגבל בזמן - חל על איסור גברא, על איסור אבר מן החי שמוגבל בזמן, כנ"ל?
גאלא ש"מ שאיסור אבר מן החי אע"פ שברור שלא יוכל להמשך לעולם כנ"ל, אבל בכ"ז אין זה נקרא הגבלה זמנית, כיון שלא הזמן בעצמו מפקיע את האיסור אלא פעולה ידועה, פעולת השחיטה או המיתה, אע"פ שגם הפעולה הזו בהכרח שתבוא בזמן מן הזמנים.