מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 21
אוקרוב לאותה המחלוקת של בעה"מ ולשאר הראשונים הנ"ל בפסחים בדבר שאינו ממון עכשיו ויהיה ממון לאחר זמן, הוא ג"כ מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בהא "דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי" בקדושין (יב, א), שהרמב"ם פסק להלכה בפ"ד מהלכות אישות (הלכה יט) "קדשה באוכל או בכלי וכיוצא בו ששוה פחות מפרוטה הרי זו מקודשת מספק וצריכה גט מספק, שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר, הא למדת, שכל המקדש בשוה כסף, אם היה באותה המדינה שוה פרוטה הרי אלו קדושי ודאי, ואם אינו שוה פרוטה הרי אלו קדושי ספק. יראה לי, שאם קדש בתבשיל או בירק וכיוצא בהם, אם לא היו שוה פרוטה באותו מקום אינה מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיופסד ויאבד ולא יהא בו שוה פרוטה".
בומדבריו משמע להדיא, דאם היינו יודעים בודאי שבמדי שוה פרוטה היו הקדושין קדושי ודאי מדברי תורה, וכל הספק הוא מפני שלא ידעינן אם באמת זה שוה פרוטה במדי.
גאכן הרא"ש חולק על זה ואומר שאין בכסף אלא מקומו ושעתו, ואפילו אם בודאי שוה פרוטה במדי אין כאן קדושין אלא מדרבנן, וממילא אין הפרש אם זהו דבר המתקיים או דבר שאינו מתקיים.
דוג"כ הוא מעין מחלוקת אם אנו מתחשבים עם השווי של העתיד, שלדעת הרא"ש אין לנו בענינים כאלה אלא מקומו ושעתו, והרמב"ם נראה שחולק על זה.
האכן כפי שאמרנו הנה מחלוקת זו היא רק מעין מחלוקת של בעה"מ ושאר הראשונים, כי אמנם אפשר, שאפילו לבעה"מ שאין זה נקרא אפילו גורם לממון בכ"ז סובר כאן הרמב"ם שזה נחשב אפילו לממון ממש, מפני שלענין חמץ שאסור בהנאה בהוה, בזמן הפסח, הנה האיסור הנאה שולל את כל המושג ממון שיש בזה, וגם את ההנאה שיש לו מהשווי שיהוה ליה בהעתיד, וזו היא הסברא של בעה"מ הנ"ל, שאי אפשר לתת לזה אפילו את השם של גורם לממון. אבל לענין פחות משוה פרוטה, אפשר שכיון שלאחר זמן יהיה שוה גם עכשיו נחשב לממון, כי אינו דומה חסרון בעצם לחסרון בשווי.
וולהיפך, הרא"ש יכול לסבור ככל הראשונים שכן נחשב גורם לממון, אבל ראשית, אין ההלכה כר' שמעון שגורם לממון כממון דמי. ושנית, אפילו לר' שמעון זהו רק בליתא בעינא ולא כשאיתה בעינא, ובכל האופנים אי אפשר לקדש אשה בדבר שהוא רק כזה גורם לממון כמו שלא יכול למכור באופן שכזה.
זוהמחלוקת של הרמב"ם והרא"ש כפי שביארנו במק"א היא בזה, אם פחות משוה פרוטה לא הוי בכלל כסף או דזהו רק בגדר של פחות מכשיעור, דהנה זה ודאי, דדבר שיש לו איזה שווי גם עכשיו ולאחר איזה זמן יהיה שוה יותר שבודאי השווי של העתיד מכריע גם כן על ההוה, אלא שכל המחלוקת היא מפני שעכשיו אין בזה גם שוה פרוטה והמחלוקת היא כנ"ל.