מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 29
אאם שלילת המעשה, באיזה זמן שהוא, מביאה לתוצאות חיוביות, אז אפילו אם המעשה הוא מעשה חד פעמי נחשב הזמן בתור זמן גורם. כי אם אפילו המעשה הוא רק חד פעמי, אבל שלילת המעשה בזמן ידוע פירוש הדבר, השלילה של כל הזמן, מן ההתחלה ועד הסוף. ועוד דבר, כי איך יוצא לכאורה, חיוב משלילה? אם לא שיש בזה גם מציאות חיובית וזהו הזמן.
בוזהו היסוד ההגיוני בתירוצי שתירצתי - ושהובא התירוץ גם במדת "סבה אריכתא" (מדה ד אות יג) על קושית הקצוה"ח, בהא שחידש האגודה דאונס ביום האחרון לא היה אונס, מקשה מריש כתובות (ב, ב) ב"ההוא גברא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא, ופסקא מברא ואמרו חזו דאתאי", שמשמע, שאי לאו התקנה שאין אונס בגיטין היה הגט בטל, אע"פ שנאנס ביום אחרון? ותירצתי שמה שהזמן שהאגודה מדבר, הוא זמן שבא רק בתור "מאימתי" שמגביל את הפעולה, אימתי היא צריכה להעשות, בעוד שבזה דאמר "אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש", הנה כל הי"ב חודש משמשים לנו בתור סבה אריכתא. ועי' שם שהרחבתי בזה את הדברים.
גוהיסוד ההגיוני שבדבר הוא זה הנ"ל, דהאגודה מדבר לענין בתי ערי חומה שצריך המוכר לגאול בתוך י"ב חודש. כי משם הוא מביא ראיה דאונס ביום אחרון לא הוי אונס ששם זהו מעשה חד פעמי שצריך לעשות את זה במשך זמן ידוע, במשך י"ב חודש, וכנ"ל שם הזמן משמש לנו רק בתור מגביל ולא בתור סבה, וכיון שאונס משמש לשלילת הסבה, הנה זה לא שייך באונס ביום אחרון לבד, שהיום הזה הוא רק המגביל את הזמן אבל לא הגורם שבדבר. אבל כשאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, שהסבה לקיום התנאי הוא שלילת המעשה, אע"פ שזהו רק מעשה חד פעמים, אבל כנ"ל שכאן השלילה של כל הזמן זהו הגורם, כלומר: שזהי הסבה, סבה אריכתא, וכשהיה נאנס אפילו ביום אחרון והאונס מבטל את הסבה, הלא ס"ס חסרה הסבה לקיום התנאי והוה כמו אחד שנתן גט לאשתו והתנה עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז והיא נתנה רק קצ"ט, וה"נ כנ"ל.