מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 31
אידועה היא שיטת ה"אגודה", ד"אונס ביום האחרון לא הוי אונס", כלומר: כשהיה לו לאדם לעשות איזו פעולה במשך זמן מסויים, ואם לא היה אונס בכל הזמן רק ביום האחרון הוי אונס - אין זה ולא כלום.
באולם נראה לי בזה לחדש, שכל זה רק במקום שהיום האחרון משמש רק להגביל את זמן הפעולה, כמו למשל, המקור שממנו מביא ראיה לכך, מבתי ערי חומה שצריך הלוקח לפדות עד שנים עשר חודש, אבל לא במקום שכל הדין מתהוה רק מאיזור הזמן, שאז הרגע האחרון זהי כל הפעולה שמזה אנו רוצים להוציא איזה דין, וכיון שברגע זה היה אונס - ממילא לא מתהוה הדין.
גלמשל, הלאו ד"בל תאחר" בקרבנות, שכל העבירה על הלאו הזה באה מהזמן - מאיחור הזמן - כי הלא עובר את העבירה אף אם מביא הקרבן אח"כ שהוא מרצה באמת, באופן שהוא עובר את הלאו הזה לא מצד שלילת הפעולה כשהיא לעצמה, אלא כאמור, רק מצד איחור הזמן, שם אם נאנס ברגל האחרונה כו"ע יודו שהוא פטור מטעם אונס רחמנא פטריה.
דוההבדל בין הגאולה של בתי ערי חומה שהזמן הוא עד י"ב חודש, ובין "בל תאחר", ההבדל מורגש, כי שם אם לא גאל עד י"ב חודש ונחלט הבית להמוכר, הנה בודאי הסבה הגורמת העיקרית לחליטת הבית היא: אי הגאולה, והזמן ניתן רק להאפשרות של הגאולה, שלאחר י"ב חודש אין לו אפשרות כזו וממילא נחלט הבית מצד לא גאל וגם לא יגאל עוד, משא"כ ב"בל תאחר", שכאמור, כל הסבה של עבירת הלאו היא האיחור, ואם היה אונס באיחור - סוף סוף אי אפשר לחייבו.
הויש להביא ראיה על כך מירושלמי ר"ה (פ"א הל' א): ר' בון בר חייה בעי, שלמה שנתו בעצרת אפשר לומר הוא אינו כשר ועובר? כהדא "לא ילין חלב חגי עד בקר"; ואימורי חול קריבין ביום טוב? א"ר אבהו, קיימתיה בשחל י"ד להיות בשבת, אין חגיגה באה עמו? אמרה תורה, הקריבהו מבעוד יום שלא תבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא תבוא לידי בל תאחר", כלומר: שמסיק לבסוף, שאע"פ שהרגל השלישית היתה בחג העצרת, ובעצרת הרי אי אפשר לו להביא ובכ"ז עובר, מפני שכיון שידע שבעצרת אי אפשר לו להקריב, עליו היה להקריבהו מקודם. ומשמע, שרק מפני זה שיודע מקודם שבעצרת אי אפשר לו להקריב ואם לא הקריב עד העצרת הוא נחשב לפושע גמור, הא לולא זה נראה, שאם היה באמת אונס ביום אחרון ולא ידע על זה מקודם - שכן היה בכלל אונס, דאל"כ היה לו להגיד בפשטות, שאונס ביום אחרון לא הוי אונס!
וואמנם, אין מזה כל כך ראיה ברורה, שאפשר לומר שבנדון זה אין אנו צריכים כלל לבוא מצד אונס, אלא פשוט, מפני שאין כאן עבירת איחור של שלש רגלים. כי שלש רגלים פירושן, רגלים שאפשר בהן להקריב, ואם עצרת היא הרגל האחרונה עדיין לא עבר הזמן, ושאני זה מאונס סתם, שרק הוא אנוס ולא יכול להביא את קרבנו, אבל עבירת שלש רגלים יש כאן, מפני שהזמן הוא כן זמן של הקרבה אבל בכ"ז ס"ס מעין ראיה יש בזה והסברא כשהיא לעצמה היא צודקת.
זומהאי טעמא נראה לי עוד לחדש, דאף גם בהלאו של "לא תותירו ממנו עד בקר" אין הדין של ה"אגודה" הנ"ל, ואם יהיה באונס ברגע האחרון יהיה פטור, ואע"פ ששם כבר אין הנקודה הזו של "בל תאחר" כנ"ל, דהא בזה כבר אי אפשר לו לקיים את מצות האכילה אחר הזמן, אבל ס"ס עצם הלאו לא נאמר על שלילת האכילה בלילה אלא על "לא תותירו ממנו עד בקר", ובכן - כל עצם הלאו מתחיל רק ברגע האחרון, וכיון שברגע האחרון היה אונס זהו בכלל של אונס רחמנא פטריה.
חוה"נ משמע ג"כ מהירושלמי הנ"ל, שגם בנוגע ל"לא ילין חלב חגי עד בקר" הוא מדגיש ביחוד את הטעם: "אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין" הא לולא זה הוא נחשב בכלל אונס, אלמא דבזה לא אמרינן הכלל שאונס ביום אחרון לא הוי אונס, והטעם הוא כנ"ל.