מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 36
אועי' בריטב"א בהמשנה הראשונה בפ' האומר הנ"ל, שכתב על מה שנאמר "וכן באומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני" כדברים האלה: "פי' מדלא קתני שאינה מקודשת לראשון, שמעינן דלא פקעי קדושי ראשון לגמרי, ואם גרשה שני או מת תוך ל' יום חיילי עליה קדושין, וכן מפורש בירושלמי, לפיכך אם מת השני או גירש תוך ל' יום חיילי עליה קדושין לאחר ל' יום - וכו' - ויש מן החכמים שדוחים את הירושלמי ואומרים, דודאי חזרה היא הוי, ולא חיילי בה קדושי ראשון לעולם, ושיטת הירושלמי אתיא למאן דמתני לה בגמרא לפלוגתא דרב ושמואל אהאי רישא דמתניתין, ואליבא דרב דאמר לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון, והא דחינן לה בגמרא דילן, ואוקמינא פלוגתייהו דרב ושמואל אסיפא, ולדידי מסתבר דאדרבא, מהתם סייעתא להאי שינויא דירושלמי - וכו' - ואנן לא אקשינן להאי סברא דרב, אלא מאי דקאמר פקעי מאיליהן קדושי שני, אקשיה קדושי שני במה פקעו, דהא כל קדושין דחיילי אי אפשר דפקעי כלל בלי גט ובלי מיתה, אבל לא קשיא לן מאי דקאמרי דגמרי קדושין, מדלא פרכינן לה נמי שמע מינה דכל כמה דפקעי קדושי שני תוך ל' יום כגון מיתה או גירושין מודינן ליה לרב דגמרי קידושי ראשון".
בואמנם בזה חולקים גדולי הראשונים, עי' ברמב"ם פ"ז מהלכות גירושין (הלכה יא) ובמ"מ שם שג"כ סובר כדעת הריטב"א עפ"י הירושלמי הנ"ל, וכן הוא ג"כ דעת הרמב"ן, אבל הרשב"א חולק על זה וכתב ש"אין שום דין על הירושלמי בזה".
גוהמחלוקת בזה בולטת אם אפשר שיחולו קידושין מתחילת התהוות רק עד הגירושין או עד המיתה, שאף על פי שבין כך ובין כך משעת הגירושין והמיתה איננה אשת איש, אבל מובן שאין פירוש הדבר שהקדושין לא חלו בהתחלה רק באופן זמני, אלא שהגירושים והמיתה משמשים בתור מתיר, כמו שנאמר תמיד גט מתיר ומיתה מתרת, אבל הספק הוא כנ"ל במקום שאנו צריכים לדון על עצם ההתהוות של הקדושין שלכתחילה יתהוו רק באופן זמני.
דוהספק הזה מתעורר בהדוגמא הנ"ל, כי כשבא השני וקידש סתם בתוך ל' יום, שאם נימא שהקידושין מתחילת התהוותם הם באופן עולמי, והגירושין והמיתה משמשים רק בתור מתיר כבכל מקום, הלא באופן הנ"ל, הלא זה השני כבר הפקיע את הקידושין של הראשון לגמרי ואיך יחול אפילו כשמת או שגירשה בתוך ל' יום, אבל אם נימא שלכתחילה מתהוים הקדושין השניים רק עד הגירושין או המיתה, הנה כשמת או גרשה בתוך ל' יום איגלאי מלתא למפרע שהקידושין הראשונים לא נפקעו כלל ע"י הקידושין השניים.
הובזה היא המחלוקת של הבבלי והירושלמי לפ"ד החכמים שמביא הריטב"א הנ"ל, שהבבלי סובר כהצד הראשון והירושלמי סובר כהצד השני.
ומהספק הזה נובע ספק אחר, במה שאנו אומרים ש"קדושה לא פקעה בכדי", ומתוך כך באה גם הפשיטות הזו ש"אלו אומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט" - אם כל ההדגשה היא במה שאומר "לא פקע בכדי", שהמכוון הוא בלי סבה כלל - אבל מכיון שבין כך ובין כך יש סבה להפקיע כמו מיתה וגט אז אפשר שאנו מצמצמים את הקדושין בתחילת התהוותם שלא נתהוו רק עד הזמן הזה, ומכיון שלפני הקדושין האלה קידש איש אחר את האשה מלאחר ל' יום, הנה זה מוכיח שבהקדושין השניים לא סילק לגמרי את הקדושין הראשונים, אלא רק מצא מקום להתגדר עד שיגרש אותה או ימות בתוך ל' יום, או מה שנאמר "לא פקע בכדי" הנה הבכדי לאו דוקא אלא עיקר הוא שאי אפשר בדרך כלל שיהיו קדושין זמניים.
זוגם ספק זה נובע מהספק המקורי במהות הזמן הנ"ל, אם זמן הוא בכלל מושג, עצם שבלתי ניתן להתחלק, או שזמן הוא צירוף מושג המצורף מחלקים רגעיים כנ"ל, שמובן וכנ"ל שלהצד הראשון מהות זמנית אי אפשר שתהיה מהות עצמית, ובכן אי אפשר שקדושת הגוף וגם קדושי אשה שזה מהות עצמית שיהיו זמניים - אבל להצד השני אפשר ג"כ מהות זמנית שתהיה מהות עצמית, ועלינו להדגיש רק את ה"בכדי" שאי אפשר למושגים שכאלו שיופקעו "בכדי", אבל כשיש בין כך ובין כך סבה להפקעתם, אז יצויירו שתחילת התהוותם תהיה רק באופן זמני כנ"ל.