מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 53
אועי' בספרנו דרכי הקנינים ח"ב (שמעתתא ח פ' כג) שביארנו שם את ההבדל בין המושג איגלאי מלתא למפרע, שבזה לית מאן דפליג, ובין המושג ברירה, שבזה יש מחלוקת עתיקה גם של התנאים וגם של האמוראים. שההבדל הוא בזה, שהמושג הראשון הוא מן המאוחר אל המוקדם, המושג השני הוא מן המוקדם אל המאוחר, כלומר, שאמרינן אגלאי מלתא למפרע, הנה אפילו אם לא יחול הדבר למפרע בכ"ז יחול הדבר מעכשיו והחלות העכשוית ממשיכה לפעול גם אלמפרע, משא"כ המושג ברירה ששם הוא להיפך מן המוקדם אל המאוחר, משום דאם לא יחול הדבר למפרע אז זה לא חל אף עכשיו, וכל החלות של עכשיו באה רק ע"י החלות של למפרע.
בדוגמא להמושג הראשון של אגלאי מלתא למפרע זהו: "בע"ח, אביי אומר למפרע הוא גובה" וככה היא ההלכה, אע"פ שבכל מקום אנו פוסקין דאין ברירה, מפני שבכל האופנים אף אם לא נאמר דלמפרע הוא גובה ואף רבא שחולק על זה הוא סובר ג"כ דמכאן ולהבא הוא גובה, ובכן גם אביי סובר שלמפרע הוא גובה, הנה זהו מן המאוחר אל המוקדם, שכיון שבכל האופנים תבוא החלות מכאן ולהבא ממילא הוקבעה החלות גם למפרע, משא"כ בכ"מ שאמרינן אין ברירה, שם אם לא נאמר הוברר הדבר למפרע אין חלות אף עכשיו, כמו למשל לענין שאני עתיד להפריש, שכמובן אי אפשר שרק עכשיו יחול השם תרומה על הטבל שכבר שתה, דאין חלות תרומה רק על הטבל שעוד ישנו במציאות - וכן בלאיזה שארצה אגרש דאין ציור של חלות הלשמה בגיטין רק כשזה הוה בשעת הכתיבה ממש - וכן הא "דאם בא חכם למזרח ערובי למזרח ואם בא חכם למערב ערובי למערב", שמובן כל ענין ערוב הוא רק כשזה מתהוה בין השמשות ולא אחרי זה, ודוק ותראה שככה הוא בכל עניני ברירה, - וגם באחין שחלקו שלמדס"ל יש ברירה המה יורשין כל אחד בחלקו, שגם שמה אי אפשר שיהיו יורשין רק מכאן ולהבא כי אין המושג ירושה אלא כשהוא מתהוה תיכף בשעת מיתת המוריש.
גועיין מה שכתבתי במדה א' "סבה ומסובב" שיש ברירה שייך דוקא שבכל האופנים הדבר מבורר עכשיו שזהו משמש לנו בתור סבה שע"י זה אנו אומרים שעמד להתברר גם למפרע, אבל מובן שאין מזה סתירה למה שאנו אומרים כאן, כי כאן אין אנו מדברים בנוגע להברור אלא בנוגע להחלות, וזה אי אפשר לצייר בכל המקומות שאנו אומרים ברירה רק באופן של למפרע כנ"ל, ועי"ש שהארכנו בזה שם בספרנו הנ"ל הרבה וע"י זה ישבנו הרבה סתירות.