מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 54
אועלינו להוסיף עכשיו שבאמת עיקר הדבר הנ"ל מבואר בתשובות הרשב"א מובא בספר תולדות אדם (ח"ב סי' פב) שהוא נשאל במוכר לחברו אחד מקרקעותיו סתם, דקי"ל שנותן לו איזה שירצה, מדוע לא נימא גם בזה אין ברירה? והתשובה היא "דאין דין יש ברירה ואין ברירה, אלא במה שאנו צריכין לומר הוברר הדבר שמה שהוא עכשיו כבר היה אז חל מעיקרא, שאילו לא נאמר הוברר הדבר אין לו קיום - וכו' - אבל בנותן לו אחד משדותיו מחמת מכר או מחמת מתנה, הרי זה קנוי לו ואפילו לא נתן לו עד עכשיו, שהרי זה קיים ואין צריך לקיים המכר והמתנה לדמעיקרא, שאם אי אתה אומר כן בטלתה המשנה, האומר חצי שדה אני מוכר משמנין ביניהן, וכן בטלת האומר הרי עלי עולה שהוא חייב באחריותה". ומוסיף הרשב"א לשאול שמה האיך יהיה הדין אם מכר לו אחת משדותיו בתשרי ולוה המוכר כסף בחשון והלוקח ברר את אחת מהשדות בכסלו, שבודאי לא יכול המלוה לגבות מהשדה הזה מפני שהמכירה קודמת, ובכן גם בזה הלא אנו אומרים שהוברר הדבר שהמכירה חלתה עוד בתשרי, והדרא קושיא לדוכתה מ"ט אין אנו זקוקים בזה לברירה? ומתרץ "שמ"מ לקיומו של דבר אין אנו צריכים לברירה כמו שאמרתי, וכיון שלקיומו של דבר אין צריך ברירה ונתקיים המכר באותה שדה, שוב אין אנו צריכים לברירה" - והוא כדברינו הנ"ל, דכיון שבכל האופנים חלה החלות מעיקרא שוב זה נכנס בכלל אגלאי מלתא למפרע, שבזה מודה אפילו מאן דסבר אין ברירה, כי בזה כבר הוה החלות מן המאוחר אל המוקדם ולברירה אנו צריכים רק כשאנו דנים מן המוקדם אל המאוחר כנ"ל.