מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 61
אויוצא מזה, שיש שלשה מושגים, רצון דעת וכוונה. הראשון רצון, הוא על חלות הדבר, והשנים האחרונים, דעת וכוונה הם בהמעשה, וההבדל בין דעת ובין כוונה אנו מוצאים בירושלמי תרומות (פרק א ה"א) על הא דאמרינן חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה, חרש שוטה וקטן, ופריך "ויוכיח מעשה שלהם על מחשבתם כדתנן תמן - וכו' - משום דכת' ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו, ושאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו" - כלומר, ההבדל בין כוונה ובין דעת, כי הדעת צריכה להיות לפני המעשה, שידע שהוא עושה את המעשה, וכוונה הוא בשעת מעשה, שמכוון למה שהוא עושה.
בוכבר הבאנו במק"א, כי גדול עומד על גביו מועיל רק בפעולות שצריכים בזה רק כוונה, כמו שחיטה וכתיבת הגט, אבל בדברים שצריכים רצון ממש כמו קידושין גיטין קנינים וכדומה לא מועיל.
גועלינו להוסיף, שגם במקום שדרושה דעת כמו בתרומה ג"כ לא מועיל גדול עומד על גביו, מפני שכאמור, הכוונה באה מתוך המעשה, אבל לא כן דעת שצריכה להיות קודם המעשה.
דואמנם במקום שדרושה רק כוונה לחוד, שם לא יצוייר לא שליחות ולא תנאי כאשר כבר הארכנו בכמה מקומות, מפני שהכוונה קשורה בהפעולה ואי אפשר להפריד בזה בין הדבקים ולומר שהשליח עושה את הפעולה עפ"י כוונת המשלח, לא יצוייר בזה תנאי, ולהגיד שאם נתבטל התנאי חסרה בזה הכוונה, כי כמו שאי אפשר לבטל את הפעולה ככה אי אפשר לבטל את הכוונה הקבועה בהפעולה.
הובזה דומה המושג דעת להמושג רצון, שגם בדברים המתהוים מפעולה ודעת כמו תרומה יש בזה גם שליחות, כמו שאנו אומרים "אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם", כלומר, שהשליח עושה את ההפרשה עפ"י דעת המשלח ולא כמו פעולה וכוונה שכאמור, שזה בלתי ניתן להתחלק - וגם שייך בזה תנאי, כמו שאנחנו אומרים הרי זו תרומה אם ירדו גשמים היום.
ואבל בזה יבדל המושג דעת מהמושג רצון, שברצון אנו יכולים לבוא מצד זכין לאדם בתור אנן סהדי שניחא ליה, אבל לא בדבר שדרוש לדעת כנ"ל.