מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 64
אובאמת הרמב"ם בעצמו מדגיש את זה וכותב שמה (הלכה ב) "והתורם את שאינו שלו שלא ברשות הבעלים", ולמה הוסיף את השלש מלות האחרונות, והאם למשל, עלינו להוסיף את זה כשאנו מדברים לענין אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו או לענין אין אדם מקנה דבר שאינו שלו? אם לא כנ"ל.
בואחרי כן (בהלכה ג) הנ"ל מנמק בעצמו את הטעם "שאם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה" שהוא משום "שהרי אינו מקפיד".
גואם כי בקידושין (מא, ב) אנו רוצים ללמוד שליחות בכל התורה מתרומה זהו מפני שהמכוון ב"אתם גם אתם לרבות שלוחכם", שגם ע"י השליח מקיימים את המצוה של ההפרשה כמו שמקיימים אם הפרישו בעצמם, ובנוגע להמצוה בודאי שבעינן שליחות ממש, כמו שביארנו במק"א (עי' ד"מ דהק"ד ח"ב שמעתתא יג פ"ו) שמושג שליחות בא או במקום שהשליח פועל מכחו של המשלח או שהוא פועל בעד המשלח - וע"כ למשל במילה אף לאלה הסוברים שבעינן בזה שליחות הנה אם מל אחר לא קיים המצוה, מפני שהמצוה היא בעד המשלח, אבל הילד שפיר נקרא מהול מפני שזה איננו בעד המשלח אלא בהבן הנימול גופא, וככה ג"כ בתרומה שעל המצוה שייך המושג שליחות, אבל על עצם סילוק האיסור של טבל וקביעת הקדושה של תרומה על זה לא שייך לגמרי המושג שליחות, דהא איננו בעד המשלח דוקא אלא זהו דין לכל העולם - אלא שאם היינו אומרים שההפרשה היא הפועלת את הקדושה והקנין היינו צריכים לשליחות מצד שזהו היה מכחו של המשלח, אבל כיון שלדעת הרמב"ם אינו כך כנ"ל הנה לגמרי נופל בזה המושג שליחות - ובכן לענין כלך אצל יפות המדובר הוא על הדין תרומה ולא על המצוה.
דויטעם עוד ביותר, דהא מ"אתם גם אתם" אנו למדים ג"כ מה אתם בני ברית וכו', וכפי שאמרנו מקודם נראה בהירושלמי, שגם אם תרם ע"י עכו"ם והוא אמן על ידו ג"כ התרומה תרומה, אלא שהמיעוט הוא בנוגע להמצוה, ה"נ ג"כ במה שנוגע לעצם השליחות כנ"ל, דאנו צריכים לדעת בעלים, וכיון שהמשלח אמר מקודם שמה שיפריש הקטן תהא תרומה אז הלא ג"כ אין חסרון מצד זה כמובן.