מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 66
אוהנה הנחנו מקודם דבנוגע לתנאי ושליחות שוה המושג דעת להמושג רצון - כנ"ל, אבל מתוך המשך הדברים כבר יוצא לנו שהשליחות בתרומה איננה שליחות במושג של "שלוחו של אדם כמותו" - כנ"ל.
בוזה מתאים ביותר לפי הנחתנו שהרצון הוא דבר נפרד מהמעשה, אבל הדעת כמו הכוונה הינם קשורים להמעשה, ודעת פירושה דעת המעשה, וע"כ לא שייך בזה המושג שליחות כבכ"מ שהשליח עושה את הפעולה עפ"י רצון המשלח ובשביל זה הוה כמותו כנ"ל.
גאלא שלפ"ז יוקשה מעט גם זה, איך שייך המושג תנאי בתרומה, שלכאורה כמו שלא שייך המושג תנאי בדבר הדרושה בו רק כוונה, מפני שגם אם לא נתקיים התנאי ס"ס כיון וידע מה שהוא עושה, הלא ג"כ בדעת כיון שגם זה נאמר על דעת המעשה. וס"ס אף אם לא נתקיים התנאי אי אפשר להכחיש את המציאות שידע בשעת המעשה את המעשה?
דולכן באמת הנה כמו שהנחנו שלמושג השליחות שבתרומה יש מושג אחר משליחות שבכ"מ, ככה ג"כ למושג התנאי שבתרומה יש מושג אחר מבכ"מ.
הוזהו עפ"י מה שביארנו בספרנו דה"ק שמעתתא ג' (פרק ד) בישוב הקושיות שמקשים איך יתכן תנאי בנדרים ונזירות הלא כללא היא שבכ"מ שאין שליחות אין ג"כ תנאי? ותירצנו ששם אנו באים מצד שאלה, ואעפ"י שלכל שאלה אנו צריכים פתח חרטה; אך עפ"י דברי התוס' בנזיר (ט, א ד"ה אין אדם וד"ה אין שאלה) דלכן לזה דאית ליה שאלה בנזירות, הנה באומר הריני נזיר מן הגרוגרות לא הוה נזיר - אעפ"י דלכל שאלה נחוצה חרטה, אך בכאן זה הוה כמו נדר ופתחו עמו.
ווככה ג"כ בתרומה כשמתנה תנאי אין אנו צריכים כלל בזה למשפטי התנאים, כי מכיון שמועילה שאלה בתרומה, הנה התנאי שהתנה הוה כמו נדר ופתחו עמו כנ"ל - ובאמת אין אנו מוצאים שנצטרך בתרומה לכל משפטי התנאים, ולפי דברינו הנ"ל באמת לא נצטרך בזה למשפטי התנאים.
זושבתי וראיתי כי יש סמוכין לדברי אלה ברמב"ם פ"ד מהלכות תרומות (הל' יז) "המפריש תרומה על תנאי אם נתקיים התנאי הרי היא תרומה ואם לאו אינה תרומה, וכן המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליהם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שניה אותה תחילה או פירות אחרות" - ולמה ערבב הרמב"ם את שני הדברים, את הדין תנאי והדין של שאלה ביחד? אם לא להדגיש שמושג אחד להם, וגם בתנאי אין אנו באים בזה מטעם משפטי התנאים, אלא מצד המושג של שאלה כנ"ל.