מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 67
אועי' ברמב"ם שם (הלכה ט) "האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום, והלכו לתרום ובטל שליחותו קודם שתרמו, אם לא שינה השליח תרומתו תרומה" - והראב"ד משיג על זה ואומר "מה ראה המחבר שפסק כריש לקיש וכו' דאמר לא אתי דבור ומבטל דבור, ולית הלכתא כוותיה". ועי' בכס"מ שם. ואחרי כל דבריו בזה עדיין קושית הרמב"ם במקומה עומדת.
באכן לפי דברינו הנ"ל אפשר למצוא נמוק להרמב"ם גם בזה - דהנה גם לר' יוחנן דאמר אתי דבור ומבטל דבור זהו כל זמן שהדבור לא פעל עדיין את חלות הדבר, דלאחר שפעל כבר את השליחות אין זה כבר נחשב או למחשבה אלא למעשה - וכל דינא של ר' יוחנן הוא באומר לאשה התקדשי לאחר שלשים יום וחזרה בתוך שלשים שהחזרה היתה בשעה שעדיין הקדושין לא פעלו את החלות, אבל במקדש סתם, אעפ"י שגם שם נעשו הקידושין ע"י דיבור לא שייך להגיד אתי דבור ומבטל דבור, מכיון שהדבור כבר הביא למעשה - והדברים פשוטים ואינם צריכים אפילו לפנים, ומהאי טעמא סובר ג"כ ר' יוחנן כשעשתה שליח לקדש את עצמה וחזרה, שגם בזה אמרינן "אתי דבור ומבטל דבור", אע"פ שהדבור כבר הביא לחלות של השליחות, כי ע"י זה הוקבע על השליח שהוא כמותו - אבל זה לא נקראה חלות כיון שהשליח פועל ברצון של המשלח, והרצון שלו גומר רק בשעת מעשה, והראיה, שכל המעשה של השליח פועל רק מפני שהוא כמותו של המשלח, סימן לדבר, שהמינוי כשהוא לעצמו עדיין לא עשה מעשה, אלא שהמינוי קבע רק את השם שממנו יתהוה המעשה, וכל זמן שלא עשה השליח את שליחותו עדיין נקרא זה לפני המעשה.
גאכן כל זה במקום דבעינן מושג של רצון על עצם חלות הדבר וטרם שבא הדבר לידי חלות עדיין זה לפני המעשה, אבל במקום שבעינן דעת, שזה לא נאמר כאמור לעיל על חלות הדבר, אלא שדי מה שבדעתו לעשות, ובשביל זה כאמור לעיל לא בעינן בזה ג"כ את השלוחו של אדם כמותו אלא לשלוחו של אדם בלבד, הנה מצד המשלח כבר נגמר הדבר במינוי השליחות לבד, שהרי בין כך ובין כך איננה מתיחסת ההפרשה כשהיא לעצמה אל המשלח, ובכן הלא מצדו כבר נעשה הכל.
דואפשר להסביר את הדבר עוד ביתר בהירות, הנה שם בגמרא גופא אנו מוצאים "איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדים לידי טומאתם במחשבה ואין עולים מטומאתם אלא בשינוי מעשה - וכו' - בשלמא מיד מעשה לא מפקה כלל אתי דבור ומבטל מעשה, אלא מידי מחשבה מיהא תיפוק? שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי - וכו' - מה יתן דניחא ליה אך יותן דניחא ליה". ופירוש רש"י בזה דחוק.
האכן גם שם ההסבר הוא ככה, כי גם שם אין מושג של רצון בחלות הטומאה, אלא מושג של ניחא ליה בהשם כלי, או בהמים היורדים על הזרע - וזה כבר פעל ה"ניחא ליה" והוה כבר אחרי מעשה, וה"נ ג"כ בתרומה שאין אנו צריכים בזה למחשבה, אלא לדעת שידע מההפרשה הצריכה לבוא, וכיון שהוא יודע זהו כבר המעשה.
וועוד נקודה, כי כפי שאמרנו לא היה שייך בתרומה גם המושג תנאי, כמו שלא שייך תנאי בפעולה שדרושה בה רק כוונה ככה ג"כ לא שייך תנאי בדבר שדרוש רק דעת, כי אף אם לא נתקיים התנאי אך שס"ס הוא ידע מזה, אלא שכל התנאי בא בזה מצד שאלה כיון שהוא בתוכ"ד כנ"ל, אבל בנוגע לביטול כפי שכבר ביארנו במק"א שזהו ג"כ מושג של תנאי, ובמקום שיכול להתנות תנאי יכול לבטל ממילא בתרומה ג"כ לא יכול לבטל, אעפ"י שבזה מועיל תנאי הנה כל זה מצד שאלה בתוכ"ד, אבל לא כשמבטל אחרי הזמן - כנ"ל.