מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 68
אויהיה בתרומה לפ"ד הנ"ל אותו הציור שבכתיבת הגט, שגם שם יש הרבה סתירות, אם בעינן בזה שליחות או לא - ועי' במחנ"א שהביא את כל הסתירות הללו, למשל מגיטין (עא, ב), צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, ושם (סג, ב) "עשו עדים שליחותם", מקידושין (נט, א) "מתורת גט לא בטליה", ומשמע דאם ביטל בפירוש את הגט דבטל, ואי אפשר עוד לגרש מגט זה, וע"כ דבעינן שליחות בזה ושייך בזה ביטול, דאל"כ מאי ביטל, אבל מהא דגיטין (כב, ב) שאנו מכשירים כתיבת הגט בגדול עומד ע"ג משמע דלא בעינן שליחות בזה, ומריש זבחים (ב, ב) שאנו מקשים שם אם סתמא כשירים מדוע הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה, ואם בעינן בזה שליחות מאי קשה כי בין כך ובין כך הוא צריך להניח מטעם דבלי זה אין כאן שליחות?
באכן גם שם הציור הזה, שבעינן בזה שלוחו של אדם, אך לא בעינן בזה ה"כמותו", ומה שאומרים בתוס' ש"וכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר" פירוש הדבר שה"וכתב" הכוונה שעל הבעל לסדר את הכתיבה בין על ידו בעצמו בין ע"י אחר, וממילא לא בעינן ה"כמותו" בזה, אלא שיהיה בזה "שלוחו של אדם" דבלי זה אין ה"וכתב" כיון שלא נסדר על ידו, ובשביל כך כשירה כתיבת הגט גם ע"י חשו"ק כהנ"ל, שבכל מקום שבעינן רק "שלוחו של אדם" לבד, לא איכפת לן גם אם הדבר נעשה ע"י חשו"ק, וע"כ אם סתמא היה כשר בגט לא היה צריך להניח בטופסי גיטין את שם האיש והאשה, כי בזה שמשלם אחרי כך להסופר בזה גופא נקרא שנסדר הגט על ידו - כמו תרומה שלולא "מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם" היתה התרומה כשאמר כלך אצלך יפות, אעפ"י שאת ההפרשה גופה עשה בלי שליחותו, וכמו שבתרומה לא מועילה בכה"ג משום דבעינן לדעתכם דוקא, ככה ג"כ פסול בכאן משום דבעינן לשמה דוקא וסתמא לא מועיל.