מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 70
אוהנה כל דברינו הם על היסוד שגדול עומד על גביו מועיל רק מפני שע"י זה בא גם הקטן לכוונה, ובשביל כך במקום שבעינן מחשבה ממש - לא מועיל גדול עומד ע"ג.
באכן מצינו שיטה אחרת לגמרי להרשב"א ז"ל בחולין (יב, א) - שכתב שם, ורבינו הרב תירץ, דכל דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח הוי עמידת בן דעת ע"ג כוונת העושה ומדין שליחות, אבל דבר שאי אפשר לעשותו ע"י שליח אף עמידת בן דעת ע"ג לא מועילה ולא מורידה במקום שצריך כוונה, הלכך חליצה שאי אפשר לעשותה ע"י שליח לא מהניא בעמידת ב"ד ע"ג, והיינו טעמא דשוטה שחלץ חליצתו פסולה, וטעמא דשחיטה דלא מהניא גדול עומד ע"ג לרבנן דבעי כוונה בשחיטה לפי שהכל תלוי בדעת השוחט, דאם שחט בהמת חברו שלא בידיעתו כשירה, אעפ"י שלא נתכוין לה כלל בעל הבהמה, אלמא כל ההיתר תלוי בדעת השוחט וכוונתו.
גוהדברים הם בניגוד גמור לשיטת התוס' ושאר הראשונים שם, שדווקא בשחיטה וחליצה היה מועיל גדול עומד ע"ג, וכל הפסול בקטן בחליצה הוא מטעם גזה"כ ד"איש" כתוב בפרשה, כמבואר בתוס' חולין שם (יב, ב ד"ה מאן).
דוהמחלוקת בין התוס' ובין הרשב"א היא בהטעם שמועיל גדול עומד ע"ג אם זהו מפני שע"י הגדול גם הקטן מכוון, או מפני שאנו מחלקים את הדברים שאחר עושה את הפעולה והשני מחשב את המחשבה, ואחרי שהנחנו שפעולה וכוונה אי אפשר לחלק, אבל פעולה ומחשבה כן אפשר לחלק וזהו היסוד שדבר המתהוה מפעולה וכוונה לא שייך בזה הגדר שליחות, ודבר המתהוה מפעולה ומחשבה שייך בזה הגדר שליחות, ע"כ יוצא ממש ההיפך שדוקא בדברים ששייך בהם הגדר שליחות דוקא בזה מועיל ע"ג, ובדברים שלא שייך בהם הגדר שליחות לא מועיל זה.
הובאמת אנו מוצאים שם בירושלמי את המחלוקת הנ"ל של התוס' והרשב"א "רב יעקב בא אחא ור' חייא בשם רבי יוחנן חלוקין על השונה הזה, מהו כדון, אתאי דר' יוחנן דתרומות כר' ישמעאל בנו של של רבי יוחנן דקדושין, ודרבי יוחנן בגיטין כרבנן דקדושין, דתניא חרש שוטה וקטן שקדשו אין קדושיהן קדושין, בינם לבין אחרים קדושיהם קדושין".
וכלומר, שעד עכשיו אזיל הירושלמי בהשיטה, שגדול עומד ע"ג שייך רק בדברים שדיה בהם הכוונה, והיה ברור להם שבדברים שדרושה בהם מחשבה לא שייך בזה גדול עומד ע"ג - והמחלוקת של רב הונא ור' יוחנן, אם מועיל בכתיבת הגט גדול עומד ע"ג, היא, אם הלשמה בגט הוא מושג של כוונה או מושג של מחשבה. אך יש רבנן ש"חלוקין על השונה הזה" - כי לדידהו תלויה המחלוקת, אם כשירה כתיבת הגט ע"י גדול עומד ע"ג במחלוקת של תנאים אם מועיל גם בקדושין עומד ע"ג, ושם בודאי שבעינן מחשבה של רצון, ובכ"ז יש תנא שסובר שגם בזה מועיל גדול עומד ע"ג, כלומר, כשיטת הרשב"א הנ"ל, שדווקא בדברים ששייכת בהם שליחות מועיל גדול עומד ע"ג כנ"ל.
זואפשר להרחיב עוד את המחלוקת הנ"ל שהיא נוגעת בעצם המושג שליחות, אם זהו מצד מה שאנו מחלקים את הפעולה והמחשבה לשתיים, כלומר, שהחלות באה מצד הפעולה של השליח והמחשבה של המשלח, כי השליח עושה את פעולתו עפ"י מחשבתו ורצונו של המשלח, או שבאמת אנו מיחסים גם את הפעולה וגם את המחשבה אל השליח ובכ"ז מכיון ש"שלוחו של אדם כמותו" מועילה גם הפעולה וגם המחשבה של השליח כאילו כל אלה באות מצד המשלח.
חומובן, שלהצד הראשון אפשר להכניס את הדין של גדול עומד על גביו בהמושג של שליחות, אבל להצד השני אין לזה שום שייכות כמובן.
טובהחקירה הזו במושג השליחות כנ"ל, אפשר שחולקים גם הרמב"ם (פ"ב מהל' גירושין הט"ו) והטור (אה"ע סי' קכא) במחלוקתם הידועה כשמינה שליח לגרש את אשתו ונשתטה המשלח בין המינוי להנתינה, שלדעת הרמב"ם יכול השליח לגרשה מן התורה, ולהטור באופן שכזה פסול מן התורה - ועיקר המחלוקת הוא אם יש לו להשליח כח עצמי או שפועל רק בכחו של המשלח, אבל גם זה תליא בהחקירה הנ"ל, שאם המשלח מוסר להשליח גם הפעולה וגם המחשבה אז מובן שהשליח כבר פועל בכח עצמי, אבל אם המשלח מוסר להשליח רק הפעולה בלי המחשבה, אזי פועל השליח רק בכוחו של המשלח.