מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 72
אכמו שחיוב במשך זמן ידוע פירוש הוא, שבכל רגע ורגע מתחדש החיוב, כאמור, ככה ג"כ עבירה במשך זמן ידוע, הנה בכל רגע ורגע יש עבירה חדשה - ציור לזה, עבירה של בל יראה ובל ימצא, בחמץ בפסח, שבכל רגע ורגע בימות הפסח הוא עובר מחדש על זה.
באכן יש הבדל בין עבירה במשך זמן ידוע כנ"ל ובין עבירה על הזמן שכל העבירה הוא מה שעבר על הזמן המוגבל, כמו למשל, העבירה של נותר שעבר על הלאו של "לא תותירו ממנו עד בוקר", שאין העבירה באה רק ברגע האחרון של סוף הלילה, וכבר הארכנו בזה במק"א.
גובזה אפשר לנמק מה שהרמב"ם פוסק, בקונה חמץ בפסח שלוקה, ולא כמו אלה שאומרים שזהו הוי לאו הניתק לעשה - מפני המצוה של תשביתו, ומהו ההבדל בין זה ובין העבירה של נותר או העבירה של גזילה שכו"ע מודים שהם לאווים הניתקים למצוות עשה?
דאכן זהו ההבדל, כי לאו הניתק לעשה הוא במקום שהלאו הוא חד פעמי - כמו למשל, הל"ת של "לא תגזול" או הל"ת של "לא תקח האם על הבנים" וגם הל"ת של "לא תותירו ממנו עד בוקר" כנ"ל, אבל בבל יראה ובל ימצא הלא בכל רגע ורגע יש עבירה חדשה, ואם ישבית באמצע החג אז ינתק העבירה מכאן ולהבא, אבל לא מנתק את העבירות של העבר, שכבר אין להשיב.
הועיין במדת "אמצעי ותכלית" ששם ביארנו שיש סברא שגם מצות עשה של תשביתו היא ג"כ בכל רגע ורגע, אם אנו סוברים שה"תשביתו" הוא רק אמצעי והתכלית היא שלא יהיה לו חמץ, שלסברא זו בודאי ניחא, שלא שייך בזה לבוא מצד ניתוק לעשה, אכן באמת אפילו אם נימא שהמ"ע של "תשביתו" היא חד פעמי, נמי לא שייך בזה לאו הניתק לעשה כנ"ל.