מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 4
א"ארבעה אבות נזיקין" והצד השוה שבהם הוא "ממונך ושמירתם עליך", שמובן מאליו דיש לחקור אם שניהם, גם "ממונך" וגם "שמירתם עליך", באים בתור סבות חיוביות, כלומר, דכשהזיקה בהמתו בקרן, בשן או ברגל הוא מחויב גם מצד זה, שממונו הזיק וגם מצד מא שלא מלא את השמירה כראוי, או דיש בזה רק סבה חיובית אחת והשניה באה, אם בתור סבה שלילית או בתור סבה הכשרית, ז"א: דיש לנו לאמר, למשל, שכל עיקר סבת החיוב הוא הממונך, דכשם שאדם מחויב על נזקי עצמו כך הוא מחויב על נזקי ממונו, אלא, דאם שמר כראוי הוא פטור מצד דהיה מעין אונס, ובאופן שכזה, הרי ה"ממונך" היא סבה חיובית וה"שמירתם עליך" רק סבה שלילית, כלומר, להסיר את המניעה לחיוב מצד אונס, שע"ז אנו באים להוסיף שלא הוה כלל אונס כיון שהיה יכול לשמור, - ויש גם לאמור להיפך, דכל החיוב הוא מצד שלא שמר, מצד הפשיעה שיש בזה, ובאופן שכזה הנה עיקר הסבה החיובית הוא אי-שמירתם, וה"ממונך" בא רק בתור הכשר הסבה, כלומר, דע"י זה נתהוה עליו חיוב שמירה באופן שה"ממונך" הוא רק הכשר הסבה, להכשיר את עיקר הסבה החיובית "שמירתם עליך".
בובנדון זה אנו רואים ציור יותר מרווח, דאילו בציור הראשון יש רק ספק בצד אחד, כלומר, בשינוי רשות, אם הוא רק סבה שלילית, אבל ביאוש בודאי אין ספק, כלומר, דלא יעלה על דעת שום מ"ד לאמר דעיקר הסבה הוא שינוי רשות - אבל בכאן יש ספק משני צדדים.
גוהנ"מ בזה להלכה יש למצוא בכמה וכמה אופנים, וכאן נסתפק רק בדוגמא אחת. עיין בב"ק (ט' ע"ב): "לעולם בשור קשור ובור מכוסה ודכוותה גבי אש גחלת ודקא אמרת מ"ש הכא ומ"ש הכא? שור דרכו לנתוקי; בור דרכה לנתורי; גחלת כמה דשביק לא מעמיא עמיא ואזל", ובתוס' שם: "פירש"י אפילו בלא חרש דרכו לנתוקי מאליו וכו' וקשה דע"כ בקשרו וכסהו כראוי מיירי? וכו', ונראה לפרש דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע משום דמסר לחרש" - ובאמת חולקים בזה גם הרמב"ם והראב"ד, עי' (בפ"יב מהלכות נזקי ממון ה"ח): "המוסר בורו לשומר חייב בנזקיו ואם מסרו לחשו"ק אע"פ שהיה מכוסה הרי הבעלים חייבים, שהרי עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת", ובראב"ד שם: "א"א, אני אומר שלא היה מכוסה כראוי".
דובאמת בזה הוא המחלוקת, דאם נימא דעצם סבת החיוב הוא מצד ממונו, אלא דהשמירה הוא להיפך סבה לפטור מצד דהוה מעין אונס, אז, אע"פ שכסה כראוי אבל כיון שמסרו לחשו"ק שאין בהם דעת, שוב אין בכאן סבה לפטור, וממילא, נשאר חייב מצד דהוא ממונו, אבל אם נימא כהצד השני, שכל סבת החיוב הוא מצד אי-השמירה ובכאן, כיון שכסה כראוי הרי חסרה כל סבת החיוב, אלא מאי דיחוייב מצד הפשיעה של חשו"ק, היכן מצינו דאדם יתחייב ע"י פשיעה של אחרים, וזה גופא מה שמסר להם לחשו"ק בודאי עוד פחות מגרמא?
הוממילא יוצא, שרש"י והראב"ד סוברים דעיקר סבת החיוב הוא מצד שלא שמר, והתוס' והרמב"ם סוברים דהוא מצד ממונו.